מבקר המדינה: ממשלות אולמרט ונתניהו אשמות במשבר הדיור

מ־2008 עד 2013 זינקו מחירי הדירות בשיעור של 55 אחוזים ומחירי השכירות ב־30 אחוזים, וממשלות אולמרט ונתניהו כשלו בזיהוי הבועה המתפתחת ובטיפול בה. גם הצעדים שננקטו, בוצעו באיחור או נתקעו בדרך ולא הביאו לפתרון הבעיה, כך עולה מדו"ח חמור של מבקר המדינה על משבר הדיור שהותר אתמול לפרסום.
 
מבקר המדינה מציין כי משבר הדיור מצוי על סדר היום הציבורי כבר שנים. הוא משפיע על רווחת תושבים רבים במדינה. הוא נדון בממשלות ישראל שקיבלו החלטות בענין. גם הכנסת עסקה בכך.
 
משבר הדיור היה אחד הנושאים המרכזיים של המחאה החברתית בקיץ 2011. ואולם גם בימים אלה נמשכת – כפי שמוכיחים המדדים השונים – מגמת העליה במחירי הדיור ומשבר הדיור לא בא על פתרונו.
 
המבקר קובע כי לממשלת ישראל יש השפעה רבה על שוק הדיור ויש מקום לעשיה רבה שלה. כך גם לשלטון המקומי, למוסדות התכנון של המדינה ולרשות מקרקעי ישראל (רמ"י). לכך יש להוסיף את השפעת המדיניות המוניטארית של בנק ישראל ואת מדיניות המיסוי הלאומית. עם זאת, המבקר מציין כי לא ניתן להטיל אחריות על בנק ישראל על הכשלים בתחום הדיור.
 
משרד מבקר המדינה בדק את ההתמודדות של הממשלה ושל רשויות נוספות רלוונטיות עם משבר הדיור בין פברואר לדצמבר 2013. בדיקות השלמה ועדכונים של הנתונים נעשו בין אוגוסט לינואר 2014.
 
כאמור, מהדו"ח עולה כי החל מ־2008 ועד דצמבר 2013, חלה עליה ריאלית חדה של כ־%55 במחירי הדירות ושל כ־%30 בגובה שכר הדירה בישראל, וכפי שמלמדים הפרסומים מהימים האחרונים העליה נמשכת. הפגיעה קשה במיוחד במשקי הבית המתגוררים בשכירות בקרב ששת העשירונים הנמוכים, דהיינו 470,000 משקי בית.
 
מהדו"ח עולה כי בידי הגופים העוסקים בשוק הדיור ובראשם משרד הבינוי אין מידע רלוונטי על השפעתם של השינויים במחירי הדיור על מצבם החברתי והכלכלי של משקי הבית.
 
על חלקן של הממשלות האחרונות במשבר קובע המבקר כי עם פרוץ משבר הדיור ב־2008 לא היו בידי הממשלה, בראשות מר אהוד אולמרט, אמצעים להתמודדות עם הזינוק במחירי הדיור ועם המשבר ההולך ומעמיק. זאת בשל שורת החלטות שלא יושמו בשנים שקדמו למשבר.
 
בנוסף, אף שכבר במהלך 2008 הסתמנה מגמה ברורה של עליה חדה במחירי הדיור, ממשלת אולמרט לא זיהתה מגמה זו כסיכון הדורש התייחסות ייחודית ולא קיימה כל דיון אסטרטגי בנושא.
 
על ממשלת נתניהו הקודמת כותב המבקר כי בעוד מחירי הדיור נוסקים, רק ביולי 2010, יותר משנה לאחר הקמתה, זיהתה הממשלה ה־32 את הצורך לבלום את העליה החדה במחירי הדיור וקבעה כי יש לקיים מדיניות שמטרתה להוריד את מחירי הדירות תוך שימת דגש על דירות לצעירים (משפחות ויחידים) הרוכשים את דירתם הראשונה.
 
ב־2011, טרם המחאה החברתית, וב־2012, בעקבות ממצאי דו"ח ועדת טרכטנברג שהוקמה כתוצאה מהמחאה החברתית, נקטה הממשלה מספר צעדים במטרה להגדיל את היצע הדירות, אולם הם לא נתנו מענה לבעיה וכן התברר כי נקבעו יעדים בלתי ריאליים.
 
המבקר קובע כי למרות הצעדים שנעשו, המשיכו מחירי הדיור לעלות ב־2012־2011, אם כי באופן מתון יותר. רוב התכניות להאצת הבניה לא קודמו בשל חוסר התאמתן לתנאי הסף שנקבעו לקידום התכניות. משרדי הממשלה פעלו בלי שגובשה תכנית עבודה אסטרטגית רב־שנתית ובלי שנקבעו יעדי מדיניות מוסכמים ומתואמים בין הגופים הנוגעים לענין התשתיות הנדרשות לשכונות מגורים. פעולות אלו היו מבוזרות בין הגופים השונים ובלי שמונה גוף מטה.
 
לגבי מערך התכנון קובע המבקר כי לא נקבעו יעדים מפורטים לאישור תכניות למגורים במוסדות התכנון ולא גובשה תכנית עבודה בין־משרדית. משרד הפנים אינו יודע מה גודלו של המלאי התכנוני ואינו יודע כמה יחידות דיור שאושרו בתכניות אכן זמינות לבניה.
 
רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לא הכינה תכניות עבודה שנתיות ורב־שנתיות שיאפשרו לתכנן את כמות יחידות הדיור הנדרשת. התכניות שהגישה רמ"י למוסדות התכנון במחוזות השונים לא תאמו את הביקושים. במשך שנים ועדות התכנון אישרו עשרות אלפי יחידות דיור פחות מהדרוש למשק. המלאי התכנוני נשחק ונגרעו ממנו כ־50,000 יח"ד.
המבקר נוגע בבירוקרטיה הישראלית שתוקעת את הבנייה ומעלה את מחירי הדירות. המבקר מצא כי הזמן הממוצע הנדרש לאישור של תוכניות גדולות למגורים הוא כחמש שנים וחצי. פרק זמן זה ארוך פי שלושה מהזמן המצטבר שנקבע בחוק התכנון והבנייה. במחוז המרכז התהליך נמשך שמונה שנים בממוצע – "כלומר פי ארבעה מהזמנים הקבועים בחוק".
 
בדו"ח מוזכר ש"התמשכות הליכי התכנון מקשה על היכולת להגמיש את ההיצע בשוק הדיור לפי הצורך. תהליך המימוש של התוכניות נמשך אף הוא שנים מספר, ובמצטבר חולפות בממוצע כתריסר שנים מהגשת התוכניות המפורטות למוסדות התכנון ועד גמר הבנייה".
 
על עיתוי פרסום הדו"ח וכתב כי "דו"ח זה עוסק בנושא חשוב שנמצא על סדר היום הציבורי תקופה ארוכה ונוגע לרווחתם של אוכלוסיות רחבות, ונכון שיובא לידיעת הציבור במועד. עבודת ביקורת המדינה מתבצעת במקצועיות ועל פי שיקולים עניניים בלבד ואין זה ראוי שלוחות זמנים פוליטיים ישפיעו עליה.
 
תמונה: פלאש90