כשמלחמת הסחר נרגעת, האם ישראל צריכה לתפוס צד?

בדוח של מדד התחרותיות העולמי לשנת 2019, נכתב כי "סינגפור קפצה למקום הראשון במדד, ואת הקפיצה הגדולה ביותר משנה שעברה עשתה וייטנאם".

רויטר שמנתח את הדברים כותב, כי "סינגפור היא המרכז הפיננסי הגדול באסיה והשלישי בגודלו בעולם אחרי ניו יורק ולונדון. הלחץ בהונג קונג עושה את שלו, וסינגפור ממגנטת אליה מיידית העברות פיננסיות משם. היא המנצחת הגדולה בשלב זה מההתכתשות, המוצדקת יש לומר, של האמריקאים עם הסינים.

יש מדינות שגורפות קופונים

אך הכספים לא מגיעים רק מהאי הונג קונג. מכיוון שרוב בני סינגפור הם במקור מסין, היא בהחלט "ידידותית למשתמש", גם עבור סינים עשירים מאד מהיבשת, שמרגישים שהאדמה בסין מתחילה לרתוח תחת רגליהם.

"כאשר ארה"ב וסין מסתבכות במאבק סחר, זה אכן גם אמור להיות הזמן של וייטנאם לזרוח. והיא אכן זורחת וקופצת 10 מקומות במדד התחרותיות העולמי לעומת שנה שעברה, כאשר יותר ויותר יצרנים זרים שפעלו בסין שנים רבות, מתחילים להסיט אליה פסי ייצור".

ומול ההסכם המתגבש בין ארה"ב לסין טוען רויטר כי "מגמות אלה ייתכן שתיבלמנה בעקבות בניית הסכם סחר חדש בין ארה"ב לסין. אך הצריבה התודעתית הזו לא תחלוף כל-כך מהר, וכנראה שנמשיך לראות גם בשנים הקרובות בריחה המונית של הון מקומי וזר ואמצעי ייצור (זרים) מסין החוצה, ודאי אם דונלד טראמפ ימשיך לשבת בבית הלבן אחרי שנת 2020".

גם רינת אשכנזי – מנהלת מחלקת מחקר מדדים בקסם מדדים, מקבוצת אקסלנס, רואה את וייטנאם כברת מזל מול מלחמת הסחר לדבריה שהתפרסמו גם הם ב'גלובס', טוענת אשכנזי שהודו היא המרוויחה הגדולה ממלחמת הסחר.

"כלכלני DBS מעריכים כי על רקע מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, תצליח הודו להגדיל את הנוכחות שלה בזירת הסחר, בעיקר בקטגוריות בהן הוטלו מכסים על סחורות תוצרת סין. לפי DBS, חלק מהיצרנים יחפשו מעתה להעתיק את היצור למקומות אחרים, ביניהם להודו, וזאת כדי לברוח ממכסים גבוהים.

"אם תצליח הודו למשוך את העסקים אליה, התועלת העסקית שעשויה לצמוח לה מכך יכולה להגיע לכ-11 מיליארד דולר. בנוסף לסחר, זוהי גם הזדמנות להעלות הילוך במשיכת ההשקעות הזרות אל המדינה. חלקה של הודו מתוך הסחר העולמי הוא קטן מאוד. בעוד שאוכלוסיית גרמניה קטנה פי 16 מאשר זו של הודו, נתח היצוא של גרמניה עומד על כ-8.17% מתוך סך תנועות הסחר, לעומת נתחה של הודו הנאמד בכ-1.68% בלבד".

כדוגמא מביאה אשכנזי את חברת Foxconn, חברת אלקטרוניקה מטייוואן, שמרכיבה את המוצרים עבור אפל. החברה העבירה השנה את הייצור שלה מסין להודו, זאת בכוונה להפחית את הישענותה על השוק הסיני. כמו שהיא רואה את הדברים "בטווח הארוך יותר, ניתן לשער כי היצרנים יחפשו גם דרכים לנצל את הפוטנציאל העצום שטמון בשוק הצרכנים של הודו שצומח במהירות".

ישראל צריכה להחליט באיזה צד היא

מי שניצבת בתווך בין שתי המעצמות סין וארה"ב היא ישראל הקטנה בשטח ובאוכלוסייה אך מוגדרת כמעצמה בכל הקשור לטכנולוגיה, היי-טק וסייבר. יפעת אורון- מנכ"לית לאומיטק, זרוע בנקאות ההייטק של לאומי, מתייחסת לנושא ב'גלובס' בהרחבה ולטענתה על המציאות הזו ניתן להסתכל גם ככזו הטומנת בחובה הזדמנויות רבות.

"ניכר כי המרוץ להובלה טכנולוגית, עומד בעין הסערה של מלחמת הסחר. התיאבון המוגבר שנוצר במדינות, גורם לחברות הטכנולוגיה בעולם להיות מחוזרות על-ידי שתי המעצמות ועל-ידי כלכלות שמבינות את חשיבות העוצמה הטכנולוגית בעולם החדש. את הרעב הזה יכולות חברות טכנולוגיה צעירות, המחזיקות את 'האוכל', למנף לטובת עצמן – לגיוסי כספים, לפתיחת שווקים ועוד. שוק רעב ופתוח לחדשנות, הוא הבסיס שעליו קמות, מתפתחות ופורחות חברות טכנולוגיה". כך כותבת אורון בניתוח.

אורון רואה את ישראל בעמדת זינוק אך גם בעמדת החלטה לכאן או לכאן. "בעקבות המצב, ובדומה לשחקנים שנוטלים חלק בפעילות הכלכלית מול שתי המדינות, אך עדיין יושבים על הגדר, גם בישראל אנו מתקרבים אל הנקודה שהקברניטים וראשי ההייטק יצטרכו לקבל החלטה: ארה"ב או סין. אין מדובר בהחלטה טריוויאלית, שכן היתרונות והחסרונות מצויים בכל אחת מהאלטרנטיבות. אולם אי-החלטה לאורך זמן עלולה לפגוע ולהכביד על עסקיהן של חברות רבות, ישראליות ובינלאומיות".

נסיים בשני ספיחים של מלחמת הסחר. האחד, יצרנית שואבי האבק הרובוטיים הפופולרית בצניחה. כך נכתב בסוכנויות הידיעות. מניית iRobot נופלת ב-12% במסחר בבורסת וול סטריט בניו יורק, לאחר שהנמיכה תחזיות. אמנם החברה התעלתה על תחזיות האנליסטים, אך לצד זאת פרסמה תחזית עתידית פחות אופטימית, בין היתר בעקבות המכסים שנגרמים ממלחמת הסחר.

יו"ר iRobot, קולין אנגל, ציין כי החברה הנמיכה את התחזיות שלה "בשל תנאי השוק הקיימים ותוכניות החברה, המושפעות מהמכסים שמטילה ארה"ב על מוצרי החברה".

והשני טמון בהתכנסות ועידת הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, שנערכה בסוף השבוע שעבר בוושינגטון. היינו מצפים מוועידה כזאת שתעסוק ביתר שאת במלחמת הסחר, אולם נראה כי מלחמת הסחר היא חדשה ישנה מעט. הוועידה עסקה רבות במטבע של פייסבוק הליברה ושירות התשלומים של ענקית הרשת החברתית. החשש המרכזי של אנשי הפיננסים ברחבי העולם, הוא כי מעבר למטבע וירטואלי עולמי יסתום את הגולל על יכולת הבנקים המרכזיים בעולם לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית.