מכת מדינה: נרדמים על ההגה? למרבה הצער, אתם לא לבד

צילומים: milias1987, Africa Studio, A and N photography, Ditty_about_summer | שאטרסטוק

זה קרה לפני כשבועיים, תושב חדרה בשנות ה-30 לחייו, נהג ברכבו הפרטי בכביש החוף. הוא היה בדרכו מנתב"ג לביתו, אחרי חופשה בברצלונה ויממה רצופה ללא שינה. לפתע, בלי התראה מוקדמת, סטה מהדרך והתנגש בתחנת אוטובוס בה חיכו כמה נוסעים, שרק רצו לחזור בשלום למשפחתם. כתוצאה מכך נהרגה אישה כבת 60 וצעיר בן כ-26 נפצע באורח בינוני.

בחקירתו סיפר הנהג כי איבד שליטה על הרכב לאחר שנרדם על ההגה.

למרות שתאונה זו זעזעה את המדינה, נדמה שהנהגים בישראל אינם מתייחסים בכובד ראש לנהיגה בעייפות: מסקר חדש של עמותת 'אור ירוק', שנערך לאחרונה באמצעות מכון המחקר 'מאגר מוחות', עולה, כי רבע מהנשאלים (25%) הודו שניקרו במהלך נהיגה לפחות פעם אחת בשנה האחרונה.

הסקר נועד לבחון את שיעור הנהגים אשר נהגו כשהם עייפים במהלך השנה האחרונה ולמעשה "ניקרו" על ההגה, ואת שיעור האנשים מקרב כלל הציבור אשר נסעו ברכב עם נהג והבחינו כי הוא נרדם על ההגה.

היכן נמצאים הנהגים העייפים ביותר?

עוד עולה מהסקר, כי השנה חלה עלייה משמעותית של 10% במספר הנהגים שהודו כי "ניקרו" במהלך הנהיגה בשנה האחרונה. שנה קודם לכן, ב-2015, רק 15% הודו שעשו זאת.
בנוסף נמצא בסקר, כי ישנה עלייה גם במספר הנשאלים שטענו כי נסעו עם נהג שניקר במהלך הנהיגה: 36% מהנשאלים טענו כי נסעו עם נהג שניקר במהלך נהיגה לפחות פעם אחת, לעומת 16% שטענו זאת בסקר דומה שנערך בשנת 2015.

נתון מעניין נוסף שנמצא בסקר הוא כי גברים מנקרים הרבה יותר בנהיגה לעומת נשים: 30% מהנשאלים הגברים הודו כי הם ניקרו לפחות פעם אחת בזמן הנהיגה בשנה האחרונה לעומת 21% "בלבד" אצל הנשים.

נהגי אזור השרון הם העייפים בישראל: 32% מתושבי אזור השרון הודו כי ניקרו לפחות פעם אחת בזמן הנהיגה בשנה האחרונה; 27% מתושבי אזור הדרום הודו כי ניקרו לפחות פעם אחת בזמן הנהיגה בשנה האחרונה; 27% מתושבי אזור הצפון הודו כי ניקרו לפחות פעם אחת בזמן הנהיגה בשנה האחרונה; 23% מתושבי תל אביב והמרכז הודו כי ניקרו לפחות פעם אחת בזמן הנהיגה בשנה האחרונה; 18% מתושבי ירושלים והסביבה הודו כי ניקרו לפחות פעם אחת בזמן הנהיגה בשנה האחרונה.

או שתושבי השרון הם האמיתיים יותר בקרב הנשאלים, או שהם פשוט נרדמים יותר. מחקרים בעולם גורסים כי גורם העייפות מעורב בכ-20% מהתאונות הקטלניות.
עייפות גורמת לירידה בערנות, להתארכות זמני התגובה, לבעיות זיכרון, לירידה בקואורדינציה ולתהליך פחות יעיל של עיבוד מידע. לעייפות יש גם השפעות על צורת החשיבה. המוטיבציה להמשיך במשימה יורדת; התקשורת והאינטראקציה עם הסביבה נפגעת, האדם מתרגז מהר יותר ומגיב בצורה אגרסיבית יותר כלפי אנשים ודברים. במילים אחרות, עייפות גורמת ליכולת פעולה מופחתת ולירידה במוכנות לפעולה.

כל התפקודים הללו חשובים לביצוע משימת הנהיגה בצורה מדויקת ובטוחה. לכן, ניתן לצפות שעייפות תגרום גם לירידה בביצוע בנהיגה. ואכן, מחקרים שונים מאשרים זאת.

השעמום מביא לידי הירדמות

רוב תאונות העייפות מתרחשות בכבישים ראשיים ובכבישים מהירים, בשעות הערב המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות לאחר נסיעה ארוכה. בדרך כלל מדובר על סטייה מהכביש או על התנגשות חזיתית עם רכב מכיוון נגדי. האוכלוסיות הנמצאות בסיכון גבוה: צעירים עד גיל 25, אנשים בעלי הפרעות שינה, נהגים מקצועיים או כאלה הנוהגים למרחקים ארוכים ועובדי משמרות.
באתר של 'המרכז לטכנולוגיות חכמות בתחבורה' מציינים כי "נמנום או הירדמות מעלים את הסיכון ואת הסיכוי לתאונה ב-400% והם גורם ישיר ל-23% מכלל התאונות וכמעט תאונות.

בעת עייפות, העפעפיים נוטים להיסגר, שדה הראייה מצטמצם משמעותית ואתו היכולת לאסוף מידע מן השטח. נפילת הראש קדימה (תנועת ניקור), עצימת העיניים ופתיחתן הפתאומית, גורמים לנהג למצוא עצמו בסביבה לא מוכרת/חסרת מידע רציף. דבר זה, עלול לגרום לתגובה מוגזמת (ניהוג, בלימה), ללא קשר עם המתרחש בפועל בשטח.
לשינוי בתאורת היום – ההבדל בין נהיגה בשעות היום לשעות החשיכה – יש השלכות ישירות על ערנות הנהג. שעות נהיגה מרובות, או לחלופין נהיגה בסוף יום עבודה, לאחר שהגוף מיצה את רוב מאגרי האנרגיה שלו (סוכרים, ונוירו-טרנסמיטורים שהימצאותם ברמה גבוהה במוח שומרת על מצב ערנות), מפעילה דפוס פיזיולוגי של כניסה למצב שינה.

המוח מתקשה לתחזק מצב ערנות ובשלב הראשון הוא מתקשה או נמנע מלעבד מידע חדש, קצב קליטת המידע מן השטח ועיבודו יורדים משמעותית ובהתאם פוחתת מהירות ואיכות התגובות המוטוריות".
"אחת התופעות הקיימות אצל נהגים הנכנסים למצוקת עייפות, היא שמהרגע בו הם מקבלים החלטה על עצירה לצורך מנוחה ועד לעצירה עצמה, הם מפנים את עיקר המחשבה לתיאור המנוחה ומאבדים קשב עם המתרחש בכביש. בנוסף, הם חשים יותר בטוחים ועלולים ליפול למצב הירדמות סמוך למקום היעד בו תכננו לעצור – בגדר הבטחה שקוימה טרם זמנה.

גורם נוסף לעייפות, הוא שעמום הנוצר במהלך הנהיגה ללא קשר למספר שעות הנהיגה, לזמן בו מתרחשת הנהיגה ומשאבי האנרגיה של הגוף. דפוסים מוטוריים קבועים, תנוחת הגוף, קצב אירועים נמוך ונתיבי נסיעה מוכרים, עלולים לגרום לשעמום שסופו הירדמות.

האזנה לרדיו לא תעזור

אז מה ניתן לעשות? הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים טוענת כי אלה הצעדים בהם חשוב לנקוט:

תכננו עצירות בנהיגה ממושכת, הימנעו משתייה של משקאות אלכוהוליים או נטילת תרופות שעלולות להרדים. במידת האפשר, דאגו למלווה בנסיעות מורכבות בזמן שאתם מרגישים עייפים בזמן הנהיגה, עצרו ונמנמו כ-15‑20 דקות (חשוב להדגיש שאכן מדובר בשינה קצרה. שינה ארוכה יותר עלולה לעייף בשל הכניסה לשינה עמוקה, העלולה להגביר את תחושת העייפות של הנהג), שתו קפה או משקה אנרגיה, עדיף לפני הנמנום, כך שתרוויחו הן את השינה והן את השפעת הקפאין – יש לציין שהשפעת הקפאין מתחילה לאחר כשלושים דקות, ולכן חשוב לשתות לפני הנמנום. אגב, לטענת הרשות, "האזנה לרדיו או פתיחת חלון לא יעזרו".

שמואל אבואב מנכ"ל עמותת 'אור ירוק', אומר כי פעילות הרשויות היא זו שעשויה לסייע: "אם המשרד לביטחון פנים היה מוסיף עוד 200 ניידות לכבישים, ניתן היה להגביר את האכיפה בקרב נהגים מקצועיים, כדי למנוע  מהם לעבוד שעות ארוכות מעל המותר בחוק. בנוסף המדינה צריכה להעלות את המודעות בקרב הנהגים לסכנות שבנהיגה בעייפות".