כשנגידת בנק ישראל מתארת את תלאותיו של מפעל בדרום

שר האוצר בכנס בבאר שבע. צילום: אוליביה פיטוסי | יח"צ

בכנס כלכלה וחברה של עיתון 'דה מרקר' שנערך היום (ג) בשיתוף עם אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, התייחסה נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, לאתגרים העומדים כעת בפני המשק הישראלי, ובדגש על נושא שיפור הרגולציה.

"אני רוצה להתייחס לשעת כושר כדי לטפל בבעיה שהיא אבן רחיים על המגזר העסקי – חוסר היעילות של הרגולציה. המדדים המקרו כלכליים מראים על צמיחה טובה, במיוחד בהשוואה בין לאומית, וזה הזמן לטפל באיכות הרגולציה. בתחום זה אנו רחוקים מהסטנדרט של המדינות המפותחות", אמרה פלוג.

עוד אמרה הנגידה כי "מבחינה מקרו כלכלית, אנו צומחים בקצב נאה, למרות החולשה העולמית. מימד חשוב בצמיחה זה שוק העבודה, ויש נתונים טובים. שיעור האבטלה הוא 3.9% בגילאי 25-64. גם השכר עולה, קצב עליית השכר עובר את השלושה אחוזים. הצמיחה באה לידי ביטוי בעליה ברמת החיים. באופן כללי אפשר לומר שהמצב המקרו כלכלי הוא בהחלט טוב, ובמיוחד על רקע הסביבה הגלובלית הפחות טובה".

אבל, מה שמפריע לכלכלה הישראלית אליבא דפלוג, היא הרגולציה החונקת. פלוג אמרה עוד: זה הזמן להסתכל קדימה, ולבדוק איך מתמודדים עם האתגרים. אתמקד בנושא הרגולציה והצורך לשפר אותה. כיון שנושאים אחרים דורשים השקעה תקציבית, והתקציב הנוכחי נותן רק מענה חלקי לכך. אבל שיפור הרגולציה והסרת חסמים לא דורשים הרבה מבחינת התקציב. סביבה רגולטורית יותר ידידותית תעודד אנשים להשקיע פה, וזה ישפיע על הצמיחה ארוכת הטווח".

ישראל במקום ה-52 בעולם

הנגידה אמרה כי "מדד הבנק העולמי שבדק את קלות עשיית העסקים בישראל הציב אותנו במקום לא מחמיא, במקום ה-52. בשנת 2007 היינו במקום ה-27, מאז הידרדרנו. בעיקר בגלל שאחרים שיפרו את הרגולציה אצלם. אם נכנס למרכיבי המדד. אפשר לראות את התחומים הבעיתים. אם זה לפתוח עסק, סחר בינלאומי, היתרי בניה, רישום נכסים, אנו רחוקים ממצב בו עסקים יכולים לפעול בצורה סבירה.

"אחד היתרונות של ההצטרפות ל-oecd, זו האפשרות להשוות למדינות שאנו רוצים להיות חלק מהן. בנוקשות של הרגולציה בשוק המוצרים, אנו במקום הלא מחמיא אחרי טורקיה. זאת יחד עם המורכבות של תהליכים ביורוקרטיים בישראל. מדד נוסף זה הנוקשות של הרגולציה בתחום הקמעונאות, בכל ההיבטים האלה מצבנו לא טוב. ויש לאן להתקדם. בנושא הרגולציה אנו יכולים לטפל בלי להגדיל את התקציב בצורה משמעותית".

פלוג בחרה להמחיש את דבריה באמצעות סיפור: "בקיבוץ בדרום היה מפעל, ובשנים האחרונות הוא לא הצליח להתחרות בייבוא מסין, והוחלט לסוגרו. הוצא לו צו סגירה בגלל היעדר כיבוי. בקיבוץ רצו להשכיר את המקום, מבנה בשטח של 6,000 מ"ר שנבנה בשנות ה-70 וה-80. אבל הוצא לו צו סגירה בגלל היעדר מערכת כיבוי…

"עכשיו תשמעו מה צריך המפעל לעשות כדי להשיג לשוכר את רישיון העסק המיוחל. הנה רשימת הדרישות: בתחום הכיבוי, נדרש להקים מערכת ספרינקלרים בכל המבנה, בעלות של 700 אלף שקל. המערכת דורשת הזנה ממיכל מים עצום, בגודל של 1,000 מטר מעוקב, שמנותק מהצנרת של מקורות, ועלות הקמתו 450 אלף. בצמוד למיכל, נדרש להציב שתי משאבות ליצירת לחץ. למה שתיים? כדי להיות ערוכים למצב שבו, דווקא בעת שתפרוץ השריפה, אחת המשאבות תהיה מקולקלת…

פקיד רגולציה ייעודי ו"מאכערים"

"כל משאבה צריכה להיות מגובה בגנרטור עצמאי, למקרה שבדיוק כשתפרוץ השריפה תהיה גם הפסקת חשמל. שתי המשאבות עולות ביחד 500 אלף. בזאת לא סיימנו. את המיכל העצום, שמשקלו 1,500 טון, צריך להעמיד על משטח בטון בגודל ובחוזק המתאימים. אלא שמשטח שכזה דורש היתר בנייה. וכידוע, כדי לקבל היתר בנייה צריך לקבל אישורים מרשות העתיקות, מהמשרד לאיכות הסביבה, וגם ממשרד הבריאות. היות ומדובר במיכל מים, ולמרות שהם לא מיועדים לשתיה, יש להכין למיכל תכנית סניטרית.

"וזה עוד לא הכל, כדי להשלים את מערך הכיבוי, נדרשת מערכת גילוי אש והתרעה בעלות של 120 אלף שקל, עמדות כיבוי בעלות של 150 אלף שקל, בהזנת מים נפרדת מזו של רשת הספרינקלרים, 30 אלף שקל, ופתחי שחרור עשן שעלותם כ-100 אלף שקל. ויש עוד, מה עם מיגון?

"בתחום המיגון – המפעל אמנם לא בעוטף עזה, אבל כן נמצא בדרום, וצריך להיות ממוגן בפני טילים. הדרישה של פיקוד העורף היא להקמת מרחב ממוגן מרכזי, כולל מערכת סינון גזים, בשטח של 100 מטר מרובע, ובעלות של 2 מיליון שקל. כמובן, שהמרחבים האלו מצריכים גם היתר בניה. סט נפרד של תקנים מגדיר גם את הדרישות בתחום הבטיחות. העלות לא גבוהה יחסית, אבל מצריכה תכנית בטיחות וגם תכנית אינטגרציה לכל המערכות האחרות, ובלעדי התכניות – אין רישיון עסק.

"סיכומו של דבר: עם התחלת העבודות בקיץ האחרון להקמת משטח מיכל המים, הוצא צו הפסקת עבודה בשל היעדר היתר בנייה, אותו מנסה הקיבוץ להשיג מאז שנת 2014, ולא מצליח משום שהוא כלול בהיתר למרחבים המוגנים שלגביהם טרם הגיעו להסכמה עם פיקוד העורף; הספרינקלרים הותקנו אבל הם אינם מחוברים למים, כי אין מיכל, כי אין משטח, כי לא ניתן להקים אותו כי משרד הבריאות דורש תכנית סניטרית.

"אתם מבינים? יש מבנה, יש מפעל, אבל הרישיונות עוד רחוקים. מעל 3 מיליון עבור הרישיון להפעיל מבנה קיים. בשטח של 6,000 מטר מרובע. בשורה התחתונה – המפעל והקיבוץ מעסיקים "פקיד רגולציה" ייעודי שתפקידו להשיג את כל האישורים האלה באמצעות אדריכלים, מהנדסים, יועצים ובעיקר באמצעות "מאעכרים" המקדמים את הטיפול, מקצרים את התור ומשיגים הקלות שבלעדיהן אין שום סיכוי להגיע לאישור המיוחל"…