"השמן והרזה": כך הולך ומצטמצם מספר המועסקים

עובדי מחשוב. אילוסטרציה. צילום: REDPIXEL.PL | שאטרסטוק

בהודעה שפרסם הבוקר איגוד לשכות המסחר, קובל האיגוד על מה שההוא מכנה "צמצום מדיניות השמן והרזה", אותה עיצב ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2004, בעת כהונתו כשר אוצר, במסגרתה מחוזק מספר המועסקים ה"רזים" (מהמגזר העסקי) ומצומצם גידול מספר המועסקים ה"שמנים" (במגזר הציבורי).

על פי נתוני האיגוד לגבי מבנה המועסקים, כפי שמשתקפים בשנת 2017 ובחציון הראשון של 2018, קיימת נסיגה מוחלטת מהמדיניות. מהניתוח עולה כי בשנת 2017 הממוצע השנתי (בניכוי עונתיות) של מספר המועסקים במגזר העסקי עמד על 2.473 מיליון לעומת 1.265 מיליון במגזר הציבורי. משמעות הדבר גידול של 1.5% במגזר העסקי לעומת 2.7% במגזר ציבורי, בהשוואה לשנת 2016.

עוד עולה מנתוני האיגוד, כי בחציון הראשון של 2018 החריפה המגמה ומספר המועסקים במגזר העסקי עמד על 2.479 מיליון לעומת 1.309 מיליון במגזר הציבורי. כאשר קצב הגידול של המועסקים במגזר העסקי עמד על 0.6% לעומת 4.3% במגזר הציבורי, בהשוואה לחציון הראשון של 2017.

מהניתוח עולה עוד כי בשנת 2017 תוספת המועסקים בשני המגזרים הייתה כמעט שווה ועמדה על 36,800 מועסקים במגזר העסקי לעומת 33,800 מועסקים במגזר הציבורי; אולם בחציון הראשון של 2018 ההחמרה הגיעה לשיאה – עם תוספת של 6,100 בלבד במגזר העסקי לעומת 43,700 במגזר הציבורי.

"הנתונים מגלים כי מספר המועסקים במגזר הציבורי ממשיך לגדול בהתמדה בשיעור גבוה הרבה יותר מאשר המועסקים במגזר העסקי", אומר עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר. "מדיניות צמצום גידולו של 'השמן' וחיזוקו של 'הרזה' קרסה. אם מגמה מדאיגה זו תימשך, נגיע לנקודה שבה מספר המועסקים במגזר הציבורי יהיה שווה לזה שבמגזר העסקי וזו סכנה אמיתית".

לדברי לין, "תופעה זו חייבת לעמוד לנגד עיני כל מעצבי המדיניות הכלכלית בישראל. התמשכותה תעלה את העומס המוטל על כתפי המגזר העסקי. כל מי ששואף להעביר משאבים נוספים מהמגזר העסקי למגזר הציבורי ידרדר את המשק למשבר".

הפתרון אותו מציע לין לממשלה ליישם, אותו הוא מכנה "מהלך דרמטי" שמטרתו שינוי מגמת הגידול המתמיד של העובדים במגזר הציבורי, מבוסס על שני עקרונות: העיקרון הראשון, קביעת קריטריון חד על פיו במשך חמש שנים כנגד שני עובדים הפורשים מרצונם מהמגזר הציבורי ייקלט עובד אחד. לא מדובר בתוכנית לעידוד פרישה הכרוכה בהוצאות תקציביות אלא בפרישה טבעית של עובדים, בין אם יציאה לפנסיה ובין אם מבחירה מרצונו החופשי של העובד.

העיקרון השני אותו מבקש לין ליישם הוא קביעת ניידות פנימית לרוחב כל המגזר הציבורי. מדובר במתן אפשרות שהעובדים במגזר הציבורי כולו, בכלל זה: שירות המדינה, רשויות מקומיות, חברות בבעלות המדינה, יוכלו מרצונם ועל פי הצורך לעבור ממקום עבודה אחד לאחר, תוך הבטחה שהזכויות שצברו לאורך השנים לא תפגענה.