מרכז אדווה פרסם את הדוח השנתי על מצב העובדים, המעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית. מחברי הדו"ח: כנראה שרק המנהלים הבכירים ניחנו בפריון עבודה גבוה, אם הם משתכרים פי 44 מהשכר הממוצע במשק
יאיר גליק 01.05.2016
יש עבודה. השאלה מי מרוויח ממנה. צילום: ליאור מזרחי. פלאש 90 היום (א) הוא גם האחד במאי, "יום הפועלים". בדו"ח השנתי של 'מרכז אדווה' שהתפרסם לקראת יום הפועלים, נחשפת העובדה כי מרבית העובדים השכירים בישראל משתכרים שכר נמוך יחסית. לדברי מחברי הדו"ח, הדבר פוגע בפריון העבודה בישראל.
בדוח מצוין כי ישראל ממוקמת במקום נמוך בפריון העבודה אל מול הממוצע במדינות המפותחות (ה-OECD). את הסיבה לכך תולים מחברי הדו"ח בתכנית החירום לייצוב מצב המשק שאושרה בממשלה לפני שלושים ואחת שנה!
באותה תוכנית שנועדה להתמודד עם ההיפר אינפלציה שסחררה את הכלכלה הישראלית והביאה לפיחותים חוזרים ונשנים, הוזלו עלויות העבודה בישראל. לדבריהם, הדבר הביא לכך שמרבית השכירים בישראל משתכרים שכר נמוך.
הם מביאים לדוגמא את נתוני הביטוח הלאומי לשנת 2013. מהנתונים עולה כי ארבעים אחוז מהשכירים השתכרו כמחצית מהשכר הממוצע במשק שבאותה שנה עמד על 9,708 שקל. לפני שנתיים, ב-2014, השתכרו כשליש מהשכירים (29%) שכר בגובה 4,376 שקל לחודש בלבד…
מי שמרוויח במצב כזה הם המעסיקים שמשלמים פחות עבור יותר תמורה. אלא שבמרכז אדווה סבורים שהדבר משפיע לרעה גם על המעסיקים. "הרווח שגורפים המעסיקים כיום עלול להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים, יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי ארוך טווח", אומרים מחברי הדו"ח.
לסיכום, אומרים מחברי הדו"ח כי "בעשורים האחרונים קטן חלקם של העובדים, שכירים ועצמאים כאחד, בעוגת ההכנסה הלאומית. בשנת 2015 הוא עמד על 57% – השיעור הנמוך ביותר מאז שנת 2000, אז עמד על 65%. זהו תהליך שהתרחש במרבית הארצות החברות ב-OECD, אך אין בכך כדי לנחם, שכן הנסיבות שביסוד התהליך שונות במידה מסוימת מארץ לארץ וההתמודדות עם התוצאות היא במידה רבה משימה של כל ארץ בנפרד.
"מכל מקום, התוצאה היא פגיעה ארוכת טווח בפריון: עובדים ועובדות "זולים" הם עובדים שאינם מצריכים הדרכה והכשרה מקצועית, ואילו הם עצמם אינם יכולים להשקיע בהשכלה של ילדיהם, בוודאי לא כאשר המדיניות התקציבית מבוססת על העברה של חלק גדול מנטל המימון של השירותים החברתיים מן המדינה אל משקי הבית. כל אלה מבטיחים פריון נמוך – ואולי אף נמוך עוד יותר – גם בדור הבא".
כאילו לא די בכך, תוהים מחברי הדו"ח האם רק המנהלים הבכירים הם אלה שניחנו בפריון גבוה. בדו"ח נכתב: "נראה שרק המנהלים הבכירים בישראל ניחנים בפריון גבוה, אם לשפוט על פי גובה התגמול שלהם, שגדל בין 2014 ל-2015, בעיקר בחלק התגמול שמבוסס על מניות. מנכ"לי תאגידי 'תל אביב 100' תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 5.1 מיליון שקל, או 425 אלף שקל בחודש – פי 44 מן השכר הממוצע ופי 91 משכר המינימום".