למרות תיאום מחירים, הערבים זכו

נתי שוחט- פלאש90

זוכרים את המחאה הציבורית שנוצרה אחרי זכיית הערבים במכרז בעפולה, כעת מתברר בעקבות תחקיר מעולה של העיתונאי קלמן ליבסקינד ב"מעריב", כי הסיפור הוא הרבה יותר מורכב ומקומם.

בתחקיר שפרסם בסוף השבוע האחרון התברר שבאורח פלא, עבור כל מגרש מ־36 המגרשים הדו־משפחתיים שעליהם נערכה התמודדות, הוגשה הצעה אחת גבוהה, שבדרך כלל גם זכתה, על סך 255,555 שקלים.

בנוסף, המציעים הזהים הקפידו לא להגיש שתי הצעות זהות על אותו מגרש, ושעבור כל ההצעות הוגש כתב ערבות זהה, על סך 35 אלף שקלים, שברוב המקרים היה גבוה ממה שנדרש במכרז.

עוד התברר, כך לפי התחקיר, שכל כתבי הערבות הוצאו באותו יום, 14 באוקטובר, באותו סניף של בנק מרכנתיל בכפר כנא, יישוב שחלק מהמציעים מתגוררים הרחק ממנו. הזהות בין ההצעות בלטה עוד יותר על רקע העובדה שאין זהות בין המגרשים, שלא כולם באותו גודל, שחלקם במיקום טופוגרפי טוב יותר וחלקם פחות, שחלקם רחוקים מהכביש וחלקם קרובים אליו.

עיון בפרוטוקול ועדת המכרזים של רמ"י מעלה שבאופן תמוה חברי הוועדה לא הבחינו שמדובר בעשרות הצעות זהות לחלוטין, ואם הבחינו, איש מהם לא טרח לציין את זה בפרוטוקול.

עו"ד וקנין מיהר לפנות לרמ"י בדרישה לפסול את המכרז, והצביע על 58 הצעות שחשודות בעיניו כמתואמות. מלבד ההצעות הזהות במכרז לבתים הדו־משפחתיים, טען וקנין כי גם בבתים החד־משפחתיים הוגשו הצעות זהות. נוסף על כך, הוא הצביע על כמה זוכים שהציעו 255,777 שקלים או 255,888 שקלים, סכומים שהעלו אצלו חשד, שלפיו מדובר במי שהיו חלק מהקבוצה המתואמת הראשונה, וברגע האחרון החליטו להוסיף כמה גרושים להצעה כדי להיות בטוחים בזכייה.

כך או כך, בעקבות החשדות שהועלו, התכנסה שוב ועדת המכרזים, הפכה במספרים והודיעה שהיא עומדת מאחורי ההחלטה הראשונה שלה. לוועדה היה גם נימוק מעניין. "בהיעדר ראיה לגורם אשר איגד/קישר בין כלל ההצעות", כתבה בין השאר, "…מחליטה הוועדה שלא לפסול את ההצעות". רק בהמשך יתברר שגם כשנמצא הגורם המאגד, זה לא שכנע את הוועדה. בהמשך גם נערך שימוע למראית עין ותוצאות המכרז נשארו על כנם.

ורק לחשוב מה היה קורה לו היה מדובר בחדרים. או שמא אין צורך לחשוב, כולנו זוכרים מה היה בחריש והעובדה שבגין אותם נימוקים נפסלו המכרזים ואילו כאן, בציבור הערבי, הכל עובד בשקט על סדר היום.