מצוקת הדיור במגזר הערבי בישראל נובעת מהעובדה ש–98% מהקרקע היא בבעלות פרטית שבעליהן לא מוכרים אותן ■ כיצד המדינה מתגברת על הבעיה והאם יש פתרון באופק ■ מעניין מה חה"כ מוזס היה אומר על-כך
שאול כהנא 30.05.2016
בנייה בשטח ערבי. צילום: יונתן סינדל פלאש90 הציבור החרדי מתמודד עם מצוקת דיור קשה במיוחד, אבל בממשלה זה לא נראה שמזיז למישהו במיוחד. לעומת זאת, הציבור החרדי קיבל השבוע מתנת חינם בתחום הדיור: הוועדה לקידום מתחמים מועדפים לדיור אישרה הפקדת התוכנית לבניית כ-2,300 דירות למגורים בטייבה.
בעיר טייבה מתגוררים כיום כ-50 אלף תושבים אבל אין בה בנייה חדשה. בשנת 2014 אושרה בעיר רק… יחידת דיור אחת. הבעיה המרכזית בשוק הדיור של טייבה, כמו שאר יישובי המגזר, שמרבית הקרקעות הן קרקעות פרטיות שבעליהן אינם ממהרים למכור בשל הרצון להותיר את הקרקע בבעלות משפחתם.
לפני שנה אושרה תכנית מתאר חדשה לעיר: כ-10,000 יחידות דיור שיתווספו לעיר עד שנת 2020. מדובר בשכונה חדשה שיכללו בה לראשונה שלושה מתחמי בנייה רוויה בבניינים עד 12 קומות, בדירות בגודל ממוצע של כ-100 מ"ר – שמיועדות בעיקר לזוגות צעירים מהמגזר שמבקשים להתגורר בעיר אבל אינם יכולים על רקע המחסור בדיור.
כעת, כאמור, הופקדה התוכנית לבניית כ-2,300 דירות למגורים בטייבה.
אישור התוכנית נעשה כחלק מצעדי הממשלה לצמצום מצוקת הדיור בחברה הערבית, אשר נכללו במסקנות "צוות 120 הימים", שהגיש את מסקנותיו אשתקד, ושהמלצותיו אושרו על ידי הממשלה בדצמבר 2015.