תקציב החינוך בשנת 2018 עמד של מעל ל-110 מילארדי שקלים • מדובר בעליה של ארבעה אחוזים מהשנה הקודמת • מעל שבעים וחמשה אחוזים מומנו מתקציב ממשלתי ועירוני
דוד שלומוביץ 21.08.2019
כיתת לימוד | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90 כל החיים זה בית ספר. 110.3 מיליארד שקלים – שהם 8.3% מהתוצר המקומי הגולמי – הוציאו מדינת ישראל ואזרחיה בשנת 2018 על חינוך. מדובר בהוצאה הלאומית השנייה בגודלה, מיד אחרי הוצאות הביטחון. ההוצאה הלאומית לחינוך עלתה ב-4.0%, במחירים קבועים, לעומת שנת 2017, בהמשך לעלייה של 4.7% בשנה הקודמת.
ההוצאה הלאומית לחינוך כוללת את ההוצאה השוטפת בכל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים בכל הדרגים, מחינוך קדם-יסודי (גילי 6-0) עד להשכלה גבוהה, הוצאות משקי בית לשיעורים פרטיים, לספרי לימוד וכד', וכן הוצאות לבניית מוסדות חינוך חדשים ולרכישת ציוד.
ההוצאה הלאומית לחינוך לנפש, עלתה ב-2.0% (במחירים קבועים), בהמשך לעליות של 2.7% ב-2017 ושל 3.7% ב-2016.
חשוב לציין שלמרות שעל פי הלמ"ס מוסדות חינוך יסודי – כוללים גם תלמודי תורה, ובתי ספר לחינוך מיוחד. כנראה הוצאות החינוך הפרטיות של המגזר החרדי לא נכללות בתוך נתוני הלמ"ס. נופתע אם נשמע שהלמ"ס בודקת את תשלומי החיידרים הפרטיים והשיעורים הפרטיים שאנחנו מעניקים לילדינו המתקשים.
עוד בהקשר זה, הלמ"ס אינה מחלקת בנתונים בין הסכום המועבר לטובת החינוך החרדי לסך המועבר לשאר האוכלוסיות. לצערנו, מנתונים שפורסמו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה, כי למרות שהמגזר החרדי מהווה כבר קרוב ל-20% מכלל מערכת החינוך, התקצוב עומד על פחות מחמשה אחוזים מהתקציב.
מתוך כלל ההוצאה הלאומית לחינוך מימנו משקי הבית 23.9%, בדומה לשנת 2017. אולם המגזר הממשלתי (הממשלה, הרשויות המקומיות ומוסדות ממשלתיים ללא כוונת רווח) אחראי על רוב המימון. 76.1% מכלל ההוצאה הלאומית לחינוך מימנה הממשלה, בדומה לשנת 2017. גם ההשקעות על נכסים קבועים עלו ב-11% בשנת 2018 בהמשך לעלייה של 9.2% בשנת 2017.
בשנת 2018 רוב שירותי החינוך (80%) סופקו לאוכלוסייה במוסדות חינוך של הממשלה, של הרשויות המקומיות ושל מוסדות חינוך ללא כוונת רווח, שרוב מימונם מהממשלה (לדוגמה האוניברסיטאות, רשת אורט, רשת עמל וכו'). 11% נוספים יצאו על שירותי חינוך המסופקים על בסיס עסקי, כגון שירותים בגני ילדים, שיעורים פרטיים (כולל שיעורי השלמה לתלמידי בתי ספר), קורסים למבוגרים, ספרי לימוד וכו'. ואילו 9% הנותרים שולמו על מערך השירותים הניתנים על ידי מוסדות חינוך ללא כוונת רווח, שעיקר מימונם ממקורות פרטיים.
שכר עבודה הוא ההוצאה הגדולה ביותר (כ-73%) מתוך 110.3 מיליארד שקלים, כ-73% מההוצאה השוטפת של הממשלה, הרשויות המקומיות והמלכ"רים על שירותי החינוך בשנת 2018. עוד כ-23% יצאו על קניית סחורות ושירותים ו-4% היו הוצאות תחשיביות על בלאי.
מעיון בדוח הוצאות החינוך של הלמ"ס עולה כי המגזר הממשלתי מימן 93.3% מההוצאה השוטפת לשירותי החינוך היסודי. בנוסף הוא מימן גם 76.1% מההוצאה על מוסדות חינוך קדם-יסודי. החל משנת 2013 נכלל בחינוך הקדם-יסודי גם החינוך לגילי 3-0, והוא מעלה את אחוז ההשתתפות בהוצאות של משקי הבית. כמו כן, 86.2% מההוצאה על מוסדות חינוך על-יסודי, מומנו על ידי המגזר הממשלתי.
עוד מימן המגזר הממשלתי 65.7% מהוצאות האוניברסיטאות (ללא מחקרים המתוקצבים בנפרד), 41.0% מההוצאה של מכללות (אקדמיות ולא אקדמיות) ו-8.3% מההוצאה של מוסדות אחרים. בשנת 2013, הוחלט להפריד את המכללות (אקדמיות ולא אקדמיות) מהמוסדות האחרים, הכוללים לימודי עברית, קורסים למבוגרים ושירותי חינוך אחרים. על כן, לא ניתן להשוות את גובה המימון בדרג זה לשנים קודמות.
ההוצאה השוטפת למוסדות חינוך קדם-יסודי, לבתי ספר יסודיים (כולל שיעורי השלמה) ועל-יסודיים (כולל שיעורים פרטיים), הגיעה בשנת 2016 ל-69% מההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך – מכלל זה 15% הופנו למוסדות חינוך קדם-יסודי, 30% למוסדות חינוך יסודי ו-24% למוסדות חינוך על-יסודי. חשוב לציין כי החל משנת 2013, חלה עלייה בהוצאה השוטפת למוסדות חינוך קדם-יסודי, בשל העובדה שנוספה לו גם ההוצאה על חינוך לגילאי 3-0, בהתאם להנחיות ה-OECD.
ההוצאה למוסדות חינוך על-תיכוניים ולמוסדות לחינוך גבוה הגיעה ל-19% מההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך.
הדוח אינו מציג את התוצרים ואת תוצאות ההשקעה הגבוהה כל כך. כך שאין לנו כלים לדעת, אם הגדלת ההשקעה נושאת פרי ומשתלמת לנו בסופו של יום.