היום בו סירבה מנהלת הבנק לתת לי פנקס צ'קים

פנקס צ'קים | צילום: Icatnews, שאטרסטוק

אני עוד זוכר את ההפתעה. הייתי איש צעיר בעיר זרה ויקרה, מדבר אידיש בתור גרמנית, ואנגלית של 770 בתור אנגלית. הבנתי בבנק או בכסף כמו בחור ישיבה (בזה נשארתי עד היום בחור ישיבה), וכדי להרשים את מנהלת הסניף כשפתחתי לראשונה חשבון בנק בשוויץ, ביקשתי שני דברים: פנקס צ'קים ומסגרת אשראי או אפשרות למינוס.

צ'קים לא תקבל, היא אמרה. כי פשוט אין בשוויץ צ'קים, "אנחנו לא מאמינים בזה! זה רק מבלבל את האנשים. יש לך כסף – תקנה. אין לך כסף – אל תקנה"… ישראלי שכמותי. ניסיתי להסביר לה שהיא טועה, אבל… א. היא לא מבינה אידיש. ב. היא לא טועה.

זו הייתה תשובתה בעניין הצ'קים, ומה בדבר המינוס? אה, "אבדוק אם לאשר לך", ענתה המנהלת האדיבה וחזרה כעבור יומיים על מנת להודיע לי שיש לי אישור להיכנס למינוס עד 1,000 פרנק… ושוב, ישראלי שכמותי. ניסיתי להסביר לה איך העולם באמת מתנהל. ניסיתי להסביר לה שמינוס בחשבון זה חובה, ושאני אפילו חושש שהרשויות בישראל יפקיעו את הדרכון הישראלי שלי כשיגלו שאין לי מינוס… אבל, בדיוק כמו בשאלת הצ'קים, היא לא מבינה אידיש ולא טועה.

ומאז, כל אימת שבאה לפני הטענה על דברי חכמים "ועשו סייג לתורה", כאשר שואלים אותי מדוע התערבו חכמינו זיכרונם לברכה והוסיפו סייגים וגדרות כתוספת על מה שהתורה אסרה, בטיעונים כמו "מה, הם לא סומכים עלינו שנדע להתמודד?", אני מספר על אחד השיעורים הראשונים שלי בשוויץ, בסניף הבנק הקנטונאלי של באזל.

—

הערת המערכת: הרב זלמן וישצקי הוא שליח חב"ד בבאזל, שוויץ