ה"כמעט מושלם" של קיה: הכירו את סורנטו • ריזל בדרכים

משפחות ברוכות ילדים צריכות רכב גדול. סגמנט המיני-וואן, כך חשפנו לפני כחודש, נמצא רק במקום השלישי בציבור החרדי – למרות הסטריאוטיפים בנושא – אבל עדיין, הוא חי ונוהג בכמויות גבוהות בכל ריכוז חרדי, לעומת מספרו בערים רגילות.

מאידך, בקרב משפחות שאינן שומרות מצוות עדיין, תראו הרבה, הרבה מאוד, מכוניות פנאי-שטח. הנהג הישראלי משוגע על הפוזה של "לשבת גבוה", במכונית שעולה כמו משפחתית רגילה או כמה גרושים יותר, אבל נראית "מיליון דולר". גם במגזר החרדי ישנם כאלה, אבל פחות.

"פני נמר"? נו, שוין

בשנים האחרונות החליטו יצרניות הרכב לשלב בין שני הסוגים: בין מוביל נוסעים של שבעה מקומות לבין רכב פנאי-שטח. מה שאומר: לרקוד על שתי החתונות. ההימור הזה הצליח, וסגמנט הפנאי-שטח שבעה מקומות נמצא בשיא פריחתו במגזר החרדי, כשאת הקטגוריה מוביל מיצובישי אאוטלנדר.

השבוע בחרנו לבחון את קיה סורנטו. אחד הדגמים הפחות מוכרים של היצרנית הדרום-קוריאנית שהגיעה למקום הראשון בישראל במכירות בחודשיים האחרונים. זה הזמן להכיר אותו, ויפה שעה אחת קודם.

לפני הכל: הוא מרשים: גבה קומה וחסון; טוב הוא לא נאה כאחיו החורג יונדאי סנטה-פה, אבל יש בו משהו שמשדר כבוד.

הפרונט שלו משדר עוצמה, ודי יוצא דופן בעיצובו – עם כמה עשרות מוטות הנראים כנקודות. טביעות אצבעותיו של המעצב הגרמני פיטר שרייר ניבטות היטב. "פני נמר", הם מכנים את זה. נו, שוין.

פנים הרכב מגיע בצבעים כהים, די קודרים. האיכות טובה ומרשימה. זו ממש לא קיה של לפני עשור.

הפסדתי בהתערבות

המנוע לא חזק מידי. החלטתי לא לבדוק מראש מה נפחו, והתווכחתי עם הנוסע המתמיד שמצטרף אלי תדיר לנסיעות המבחן (השם המלא שמור במערכת), שמדובר על 1,800-2,000 סל"ד לכל היותר. הפסדתי, כי נפחו 2,400 סמ"ק. כלומר, על הנייר הוא חזק יותר ממה שהוא מרגיש. עם זאת, בנוגע לסוסים הייתי קרוב הרבה יותר: הערכתי שמדובר ב-180 כוחות סוס, בפועל יש 188. עדיין בתחום סטיית התקן, כמו שאומרים הסוקרים.

שיהיה ברור: המנוע טוב בהרבה מזה שתמצאו במכונית משפחתית, ולא נופל בגדול מההנאה בתאוצה של כמה מרכבי המנהלים. אבל כשאתם מבקשים להאיץ או לעקוף, אתם עשויים לפגוש בצלילי המנוע והרכב יתאמץ מעט. בכל זאת, זה רכב כבד. המנוע משודך לתיבה בת ששה הילוכים.

מצלמה לא משהו

איכות הנסיעה טובה מאוד, והזכירה לי מיני-וואנים אמריקניים טובים. מהבחינה הזו, סורנטו עלה לעניות דעתי על כל רכבי המנהלים הסטנדרטיים בהם נסעתי – ונסעתי. המהמורות כמעט ואינן קיימות כשהוא חולף עליהן – כולל כאלו שבמכוניות אחרות כמעט שברו לי את הגב.

גם ההגה מתקשר מעולה. עם קרוז קונטרול, שליטה על דיבורית ועוד, הוא פרטנר טוב. עם זאת, אין בו לימיט – כפתור להגבלת מהירות. ואם כבר אין – אז גם סטארט-אנד-סטופ (כיבוי המנוע ברמזורים ובעצירה והדלקתו אוטומטית בלחיצה על דוושת הגז) אינו בנמצא, וגם לא מפתח חכם.

ממכונית כזו, במחיר לא זול, הייתי מצפה ליותר. גם מושבים חשמליים אין שם. מערכת המולטימדיה – אם כבר מדברים על אבזור – גדולה, חכמה ודוברת עברית כשפת אם. מצלמת הרוורס הייתה תלויה על חוט וניתקה ממקומה "בזכות" עיתונאי רכב שנסע ברכב מתישהו לפנינו. גם הרזולוציה של התמונה שהתקבלה ממנה, הייתה גרועה.

"כמעט" מתאים לשטח

בקיה סורנטו גג נפתח וסאן-רוף עד לסוף השורה השנייה. המזגן מפוצל, ויש פתחי אוורור גם מאחור. במכונית תאי אחסון לרוב וידית לנוסע ולזה שלצידו – כשתחתיה תא גדול.

המושבים נוחים ומחופים עור. השורה השנייה מתקפלת שליש ושני-שליש, והיא מתכוונת על מסילה קדימה ואחורה. בשורה השלישית שני מושבים נפרדים, אותם ניתן להשטיח לחלוטין.

במושב השלישי, לשם שינוי מהמיני-וואנים הממוצעים, יש די מקום גם למבוגרים. הידד. גם תא המטען גדול יחסית.

האם אפשר לרדת איתו לשטח? אתם שואלים. אנחנו קיבלנו את גרסת הבנזין 2X4, ויש גם דיזל 4X4. מטבע הדברים, זה לא רכב שטח – אבל עם מרווח גחון של 18.9 המכונית הזו "נותנת בראש" לרוב הקרוס-אוברים האחרים, חד וחלק. זאת, בעיקר בגלל שהם נמוכים בשניים-שלושה ס"מ חיוניים, ונפח המנוע שלהם נמוך יותר. ירדתי עם סורנטו לשבילים הקלים בשטח המרהיב העוטף את שדרות, ונהניתי. מאוד.

צריכת הדלק אינה להיט גדול: עם ליטר דלק אחד לכל 8 ק"מ של נסיעה משולבת.

אז מה אהבתי בה? את הנוחות, בסוף גם את המנוע הסביר (כשלא צריך להאיץ בעליה), את המרחב, את הנוחות של הנסיעה ואיכותה. אם נתעלם מבעיית האבזור הקלה, ומהמחיר היקר מעט, זה הרכב המושלם.

מבט מעזרת הנשים: רכב מרשים, עם נוכחות. אחד הרכבים היחידים שלא סבלתי בנסיעה, גם כאשר ישבתי במושב השני. תא המטען גדול יחסית לתא המטען המצ'וקמק של המיני-וואנים האחרים, והילדים נהנו ממרחב.

מעלות: נוחות, מרחב, עיצוב | חסרונות: צריכת דלק, מחיר: החל מ-196,900