נכון להיום קיימים מספר טיפולים שונים בחולי נגיף הקורונה. בתביעות בעילת רשלנות רפואית בביצוע טיפול רפואי בקורונה והיעדר הסכמה מדעת לטיפול רפואי שניתן, התובע למעשה טוען כי מיום קבלת הטיפול הרפואי הוא סובל מהחמרה במצבו הרפואי. האם חולה קורונה יכול לטעון כי הנזק נגרם עקב רשלנותם של הרופאים בשל כך שלא ניתן לו טיפול רפואי שהיה הכרחי לתת לפי הסטנדרט הרפואי המקובל בנסיבות המצב? האם חולה קורונה יכול לטעון לגבי העדר הסכמה לטיפול כאשר ניתן לתובע טיפול נגד הנגיף שלא מדעת, מבלי שהוסבר לו מהות הטיפול שהוענק לו וכי קיימות דרכי טיפול חלופיות ולא ניתנה לו הזכות להכריע על דרך הטיפול הרצויה לו?
ליאור נגה 15.03.2020
טיפול רפואי נגד קורונה ללא הסכמה, shutterstock האם רופא חייב לקבל הסכמה לטיפול רפואי דחוף?
האם חולי קורונה רשאים לבחור בין טיפולים חלופיים? בתביעות רשלנות רפואית בגין אי קבלת הסכמה מדעת לטיפול רפואי, בית המשפט בוחן את טענותיו של עורך דין רשלנות רפואית בשאלה האם ניתנו לתובע הסברים מספקים ביחס להליך הרפואי אותו הולך הוא לעבור, וכחלק מכך יש לבחון האם הוצגו בפני הניזוק מלוא הסיכונים אשר כרוכים בביצוע ההליך הרפואי.
כלל ידוע הוא, כי לא יבוצע טיפול רפואי באדם, מבלי שתינתן לכך הסכמתו. על הסכמה זו להיות "הסכמה מדעת", דהיינו הסכמה המבוססת על החלטה מושכלת לבחור בביצוע ההליך הרפואי, בהסתמך על כל המידע הרלוונטי להחלטה זו. כיום מוצאת חובה זו את ביטוייה בחוק זכויות החולה.
אמנם, יש להימנע ככל הניתן מפגיעה באוטונומיה של המטופל באמצעות ביצוע הליך רפואי בו מבלי שיעמוד על טיבו של הליך זה, ומבלי שיובהרו לו סיכויי ההצלחה של ההליך, הסכנות הנובעות ממנו, תופעות הלוואי הנלוות לו, והאלטרנטיבות לטיפול.
עם זאת, חובה זו אינה יכולה להיות מוחלטת. לא ניתן לדרוש, לא כעניין של מדיניות ולא מתוך ההיגיון הסביר, כי בטרם יבוצע כל הליך רפואי שהוא יידרש הרופא המטפל לשטוח בפני המטופל את אין-ספור ההשלכות והתוצאות שעשויות להיות להליך, נדירות ככל שיהיו. יתרה מכך, חובת יידוע בהיקף בלתי מוגבל לא תיטיב גם עם המטופל, אשר ימצא עצמו נחשף למידע רב מכדי שיוכל להתמודד עמו, כך שהדבר למעשה יפגע ביכולתו להגיע להחלטה מושכלת.
מה היקף חובת הגילוי המוטלת על הרופאים?
חובת הרופא לגלות למטופל מידע ראוי על הטיפול בקורונה ולקבל את הסכמתו קיבלה תחילה אחיזה בפסיקה ולאחר-מכן – גם בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. בסעיפים 13-14 לחוק. ס' 13(ב) לחוק זכויות החולה קובע כי על כל רופא ליידע את החולה על האבחנה והסכות של מצבו הרפואי, מהות ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע, הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי כאב ואי נוחות וכן על הסיכויים והסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי.
חובת מתן ההסברים לפני לטיפול אינה פורשת את כנפיה על כל סיכון וסיכון, אפילו שכיחותו אפסית, וקיימים סיכונים נידחים שהרופא אינו חייב לפרטם. בעבר נפסק כי שכיחות של 3% נחשבת לסיכון שרופא אינו רשאי להתעלם ממנו בנותנו מידע לחולה בנוגע לטיפול שהוא עומד לבצע בגופו.
בבחינת השאלה האם אי מסירתו של סיכון מסוים הכרוך בביצוע הליך רפואי יש משום הפרה של חובת היידוע, יש לבחון את מידת שכיחותו של סיכון זה ואת מהות הסיכון המגולם בו, אל מול מידת דחיפותו של ההליך הנדרש, סיכויי הצלחתו והאלטרנטיבות המצויות לו.
האם רופא חייב לקבל הסכמה מדעת לניתוח לא דחוף?
ביחס לניתוח אלקטיבי (שאינו דחוף), כגון, שאיבת שומן, ניתוח פלסטי לשיפור מראה, אשר לגביו נקבע כי חלה חובת יידוע מורחבת, נקבע כי כאשר מדובר בביצוע הליך אלקטיבי, חובת היידוע, הגם שהיא רחבה, איננה מוחלטת. גם כאן, מוטלת על הרופא החובה ליידע את המטופל רק בדבר סיכונים של ממש, בעלי רלוונטיות להליך, באופן כללי או באופן פרטני, כאשר חובה זו תתגבר ככל שמדובר בסיכון הטומן בחובו פגיעה של ממש בבריאותו של המטופל. בהתאם לרוח זו נקבע בפסיקה כי אין להתמקד בפרקטיקה הרפואית הנוהגת ביחס ליידוע המטופל, אלא בשאלה האם מטופל סביר היה רואה בסיכונים אלו מידע רלוונטי ביחס להכרעה בדבר ביצוע ההליך.
ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח-חיים רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים. זאת, גם אם סיבוכים אלו נדירים.
עוולת התקיפה ברשלנות רפואית
רופא שנותן טיפול רפואי ללא הסכמה עלול לשאת באחריות לעוולה אזרחית של תקיפה לפי פקודת הנזיקין. חשוב לציין כי חיוב על פי עוולת התקיפה צומצם רק למקרים קיצוניים שבהם לא הייתה הסכמה כלל מצד המטופל לקבלת הטיפול הרפואי.
בפסיקה בישראל, היחס בין עוולת התקיפה לבין עוולת הרשלנות טרם הוכרע, אך בספרות המשפטית נכתב על הצורך בהחלפת עוולת התקיפה- המשקפת התנהגות אנטי-חברתית- בעוולת רשלנות, שנטען כי היא המבטאת נכונה את מעשה הנזיקין.של הפרת חובת הגילוי על-ידי הרופא המטפל.