המעי הגס הוא צינור מפותל במערכת העיכול אשר אורכו הוא כמטר וחצי. זהו החלק האחרון במערכת העיכול ותפקידיו הם פינוי הפסולת שנותרה במערכת ויצירת הצואה, ספיגת נוזלים ואלקטרוליטים. סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר, לרוב יתפתח בקרב אוכלוסייה הנמצאת בעשור החמישי לחייה, אך הוא עשוי להתפתח גם בגילאים מוקדמים יותר.
אבישי בן טוב 10.10.2020
pexels.com גורמי הסיכון לסרטן המעי הגס
לרוב מקורו של הגידול הסרטני במעי הגס מצוי בגידולים קטנים ושפירים הנקראים פוליפים. אם לא נעשית הסרה של אותם פוליפים הם עשויים להפוך לסרטניים ולכן יש להסירם מבעוד מועד. באמצעות בדיקה פשוטה הנקראת קולונוסקופיה מוחדר מכשיר אנדוסקופי עם מצלמה בקצהו, אם נמצאים פוליפים במעי במהלך הבדיקה תתבצע הסרה שלהם. הבדיקה והטיפול נעשים תחת טשטוש בלבד.
גורם סיכון נוסף העלול לגרום להופעה של סרטן המעי הגס הוא היסטוריה משפחתית. אם קרוב משפחה או מספר קרובי משפחה של המטופל חלו או חולים במחלה, יש להקפיד עוד יותר על בדיקות שגרתיות כדי לכרות פוליפים המועדים להתפתח לכדי גידול. גם אם לא קיימת היסטוריה משפחתית יש לגשת לבדיקת קולונוסקופיה אחת לשנה החל מגיל חמישים.
גם גורמים כמו עישון ותזונה לקויה עשויים לגרום להופעה של סרטן המעי הגס. יש להימנע ככל האפשר ממאכלים מעובדים ולהקפיד לצרוך מאכלים עשירים בסיבים תזונתיים כגון ירקות ופירות.
מחלות מעיים דלקתיות מגדילות גם הן את הסיכוי להתפתחות של סרטן המעי הגס. אלו החולים בקוליטיס, קוליטיס כיבית או קרוהן אשר מחלתם מתבטאת באזור המעי הגס חייבים להיות תחת מעקב כדי שיתאפשר גילוי מוקדם במצב של התפתחות גידול סרטני. ישנה השפעה על אורך המחלה וחומרתה על הסיכוי לחלות בסרטן.
מהן דרכי הטיפול בסרטן המעי הגס?
ישנן מספר דרכי טיפול מקובלות בסרטן המעי הגס אשר יקבעו בהתאם לחומרת הגידול ומיקומו. לסרטן המעי הגס ישנם ארבעה שלבי התפתחות שונים בדומה לסוגי סרטן אחרים. בשלב הראשון הסרטן טרם התפשט לבלוטות הלימפה והוא נמצא אך ורק בציפוי הפנימי של המעי הגס. בשלב השני הגידול מתחיל לפלוש אל רקמת השריר של המעי הגס. בשלב השלישי הסרטן מתפשט בתוך כל רקמות המעי. בשלב הרביעי הגידול ישלח גרורות לעבר איברים סמוכים.
אחת הדרכים המקובלות לטיפול בסרטן המעי הגס היא כריתת האיבר באזור שבו ישנו גידול כמו גם כריתה של בלוטות הלימפה הסמוכות. לאחר הכריתה מחברים בין קטעי המעי הנותרים במטרה לשמור על תפקוד תקין של מערכת העיכול.
דרך נוספת שבה משתמשים לעיתים בנוסף לכריתה ולעיתים בלעדיה, היא טיפול בכימותרפיה אשר משמיד את התאים הסרטניים. לרוב טיפול זה ינתן בשלבי מחלה מתקדמים כדי למנוע כל אפשרות של קיום תאים סרטניים אשר הצליחו לנדוד אל מעבר למיקום הגידול.
טיפול נוסף מקובל הוא קרינה. במהלך הטיפול יעשה שימוש בקרני רנטגן בדרגה גבוהה אשר יופנו אל עבר הגידול במטרה להשמיד את התאים הסרטניים. לעיתים ינתן הטיפול לפני ניתוח כריתה כדי לצמצם את גודל הגידול הסרטני.
צורת הטיפול החדשנית ביותר נעשית באמצעות תרופות ביולוגיות אשר פוגמות ביכולתם של התאים הסרטניים להתקיים או להתפתח ברמה הביולוגית. טיפול מסוג זה ניתן לרוב בשלבים מתקדמים של המחלה. חלק מהתרופות פוגמות ביכולת התאים ליצור כלי דם, חלקן פוגמות בקולטני התאים וחלקן מפריעות לפעילות האנזימטית של התא.