כל השטויות, רק לא לפתור את מצוקת הדיור

קריית הממשלה בירושלים. צילומים: יונתן סינדל, יוסי זמיר. פלאש 90

במדינת חלם החליטו לזרז את הבנייה. אין דירות, היוקר שובר שיאים, מצוקת הדיור מחמירה, זוגות צעירים נואשים, משפרי דיור גונזים תכניות, צריך בנייה חדשה ומהר.

האחראים החליטו, הפקידים לא החליטו. אז מי קובע? רוה"מ? השר הממונה? ראש העיר? מהנדס העיר?

אף אחד מהאמורים לעיל.

מי שקובע זה דרג הפקידים ש'מבקרט' אותנו ואת עצמו לדעת. כל יום תקנות וגזרות חדשות. כל שבוע, חתימה וחותמת נוספת מההפטרה.

אז אם אתה מקושר, זה ייקח לך חודשים רבים; ואם אתה ירוק, תקיא דם ויזע, וסביר להניח שזה יגמר ב'תמרות עשן' מצדך. תיאלץ להשתמש בתרופת הפלא הישראלית – 'מאכער'. העסק יעלה ממון אך יתחיל לנוע. בקצב הצב אבל ינוע.

העסק תקוע. זאת כולם יודעים. מה עושים? המוח היהודי קודח רעיונות וחלומות. רובם סיוטים. שר האוצר ביציאה הזויה מציע: לחייב כל מי שברשותו יותר מ־3 דירות במס מיוחד. השיטה הקלה והאהובה מפרוץ המדינה ב־48.

רעיון הזוי, מוטרף. ממוח קודח. שלא מבין, משכיל ומפנים את הכלל הפשוט והיעיל.

אז אם אתה פנסיונר בעל דירת 2.5 חדרים בבני ברק, שהחליט להשקיע את עתידו הכלכלי בדירת 3 חדרים באשדוד ובנוסף, ירשת מהדודה מחדרה דירת מגורים בת 2 חדרים בחיפה תחתית. המדינה תטיל עליך מס בן 12,000 ש"ח לשנה. לקופת האוצר תהיה רווחה.

נו טוב, אל תילחץ. אתה תגלגל את המס על שוכריך המסכנים. אם הם זוג צעיר, הכבדה של 1,000 ש"ח לחודש 'תרחיק' אותם מדירתם העתידית. אף דירה לא תצטרף לשוק המוכרים. העול על השוכרים יגדל ויצמח.

בקיצור: דירות לא יוצרים ממיסים, רק מבנייה חדשה.

רק כללי השוק קובעים את המחיר, אדון כחלון. תתחיל לעבוד, תוסיף דירות, תציף את השוק בקרקעות. כך יוזלו הדירות. מה שהטבע יעשה, לא יעשו אלף פקידים טיפשים וטיפשים יותר.

המדינה החליטה לייעד את מכרזי הקרקע, אך ורק ל'מחיר למשתכן'. מה יעשו משפרי דיור? הם לא בני אדם? ומי שלא זכאי? ובפועל: מכרזים מתבטלים באין מתחרים. בית שמש לדוגמה. הקרקעות הפרטיות שמשווקות, מתייקרות בקצב שיא, מחוסר קרקע זמינה. המדד בשמיים. חלם אמרנו?

ביום ג', נפוצו שמועות שמחליפים את שר השיכון יואב גלנט. בינתיים פורסמה הכחשה. הבעיה איננה בשר פלוני או אלמוני. הבעיה בדיסקט. במחסור בקרקע, בבירוקרטיה נוראית, מטורפת. בעודף דרישות רגולטוריות שלא ממין העניין.

הפוליטיקאים, ראשי העיר ומהנדסי הערים שמעוניינים וחפצים לעזור, עומדים נואש מול דרישות הרגולציה של: פקיד היערות, איכות הסביבה, נגישות, הג"א, מכב"א, בזק, חשמל, רשות מקרקעי ישראל, מים, ביוב, נוף, שפ"ע, בטיחות, עוד ועוד.

מדוע לא סומכים על המהנדס־אדריכל שזה תפקידו, להכין את התכניות עובר לביצוען, והרשויות יבדקו בסוף, באם בוצע בהתאם לתקן ולנהלים – כמו בכל העולם הנאור? אם זו אחריותו והוא עלול להיתקע בסוף, הוא יקפיד שבעתיים. ואם הקבלן יחשוש מקנסות במקרה שלא יבנה בהתאם לתקן, הוא יקפיד במשנה הקפדה.

מדוע צריך כל דבר לאשר מראש, ובסוף גם לבדוק ביצוע?! מה יודע מהנדס הנגישות שלא יודע המהנדס האחראי?! מדוע מה שטוב לכל העולם לא טוב לנו?! אנו לא יותר חכמים!

ההיפך.

חייבים להחליף דיסקט ומהר. פקידים, חוקים, תקנות, יוצרים בירוקרטיה, לא דירות. מישהו חייב להבין את זה.

כבר מאוחר מדי.

—

הטור פורסם לראשונה בעיתון 'בקהילה'