"מאלפי זהב וכסף" • מה מסתתר במרתפי בנק ישראל?

צילומים: Phonlamai Photo, gualtiero boffi | שאטרסטוק

עתודות המט"ח של ישראל, או נכון לומר של בנק ישראל, מתקרבות במהירות למאה מיליארד דולר ולא מן הנמנע כי בקרוב יעלו היתרות על גובה תקציב המדינה.

בסוף שנת הכספים הקודמת עמדו יתרות המט"ח של בנק ישראל על סך של 90 מיליארד שקל. בסוף אוגוסט האחרון הסתכמו היתרות בכ-97.6 מיליארד ובהתאם לתכנית רכישות המט"ח שגיבש הבנק כמענה לייצוא הגז (שעדיין לא נראה באופק), נעמוד בתוך חודשים ספורים על הר מט"ח בגובה 100 מיליארד שקל.

את זה כולם יודעים ובנק ישראל טורח לפרסם זאת מידי חודש. אבל כמה אנשים יודעים מה יתרת הזהב של ישראל? מתי בפעם האחרונה קראתם פרסום רשמי של בנק ישראל אודות היקף מטילי הזהב שמונחים בכספותיו?

לא. לא שמעתם וסביר מאוד שגם לא תשמעו. יתרות זהב במרתפי בנקים הם אגדה אורבאנית בעיני רבים. איש גם לא מבין מדוע צריכים בנקים בעולם להחזיק מאגרי זהב עצומים. ומישהו מבין מדוע אנחנו צריכים יתרות מט"ח רובן דולרים שערכם יורד?

כלכלה מבוססת חוב

הזהב שימש במשך שנים רבות כפרמטר לשווי הכסף. בנקים מרכזיים החזיקו מטילי זהב כערובה לכמות הכסף שהנפיקו. השטרות והמטבעות של המאות האחרונות אינן יותר מאשר צ'ק. אולי צבעוני ויפה, אך לא יותר מאשר נייר שמגדיר את כמות הכסף שהבנק חייב לך, או שאתה חייב לחברך.

ה"ביטוח" לשטרות ולמטבעות היה מונח במרתפי הבנקים. הכלכלה לא הייתה מבוססת חוב. זאת אומרת שלשטרות היה כיסוי אמיתי ומוצק שניתן למשש ולממש.

עם השנים הלכו והתרבו הניירות עד כי הזהב לא יכול היה לערוב להם. כבר במאה הי"ט, היוו עתודות הזהב של ארצות הברית פחות מ-20% משווי הכסף שהסתובב במערכת. באמצע המאה העשרים, לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה, קבעו מדינות העולם את הדולר כמטבע בו יתנהל הסחר הבינלאומי, מה שהביא בתוך פחות מחצי יובל שנים את עתודות הזהב "לכסות" לא יותר מ-0.5% מכמות הדולרים בעולם.

למעשה, הרבה קודם עברה כלכלת העולם להתבסס על חוב. כאשר ניתן לבנקים פרטיים "להדפיס כסף" באמצעות מתן אשראי, נגמר לחלוטין עידן הכסף המבוטח והחל עידן הכסף הווירטואלי. הרבה לפני שמישהו ידע להגות את המילה הזאת. אם בעבר ביטא הכסף את שוויו של מוצר כלשהו, כיום הכסף אינו יותר מאשר אוויר שאיש לא ייצר עבורו דבר, פרט לחתימה דיגיטלית על צג שטוח.

לא סומכים על הדולר

בעידן של היום, לכאורה, אין כמעט כסף מזומן שלא לומר כסף אמיתי. כמות המזומן שנמצא במערכת הפיננסית הישראלית עומד על כשבעה אחוזים בלבד! וגם הוא לא מגובה בדבר. במילים אחרות, אם ישראל תפשוט את הרגל, הניירות שאתם מחזיקים לא יהיו שווים את ערכם הפיזי כניירות צבעונים לקונפטי.

השורות הדיגיטליות בדף החשבון שלכם יהיו שווים פחות. כי לא ניתן ליצור מהם קונפטי ואוריגאמי… ואולי זה מסביר מדוע בשנים האחרונות, בעיקר מתחילת העשור הנוכחי, מתחוללת מהפכה שקטה שאיש לא מדבר עליה:

בנקים מרכזיים בעולם שבעבר נפטרו מעתודות הזהב שבבעלותם, ממהרים לחזור ולרכוש מידי שנה עוד ועוד מטילי זהב. זה בולט במיוחד בסין וברוסיה, שם כבר מבינים שהררי שטרות ירוקים או תווים מרצדים על גבי צג שטוח אינם ערובה לכלום, אבל זה קורה בעוד הרבה מדינות בעולם.

הבנקים המרכזיים במדינות רבות הגדילו בצורה דרמטית את היקף רכישות הזהב והמגמה שרווחה כאן עד המשבר העולמי הגלובאלי (שפסח על ישראל בחסדי השי"ת).

וכאן הבן שואל: אם הסינים והרוסים הבינו שלא כדאי להסתמך על מטבע של מדינה שחובה האדיר צומח בכל שעה במאה מיליון דולר, מדוע הישראלים לא הבינו זאת? או שהם הבינו אך מעדיפים לא לספר לנו על-כך…

במאמר מוסגר. חובה של ארצות הברית עומד כיום על 19.5 טריליון דולר. אל תנסו לכתוב את זה, זה ארוך מידי. וכבר לפני שלוש שנים עלה גובה החוב על סך כל התוצר שמייצרת המדינה העצומה הזאת בשנה. אבל זה כבר עניין לכתבה אחרת.

תכלה שנה ויתרותיה השליליות, תחל שנה ויתרותיה החיוביות.