מכונית קונים בתבונה או לא קונים בכלל

רכב חדש? למה לא משומש? אילוסטרציה: FotoYakov | שאטרסטוק

מכונית ממוצעת בישראל היא משפחתית סדאן במחיר של כמאה ושלושים אלף שקלים, השכר הממוצע במשק הישראלי עומד על כתשעת אלפים וחמש מאות שקלים ברוטו. כלומר, מחירו של רכב עומד על כמעט ארבע עשרה משכורות. האם נכון לעבוד ארבעה-עשר חודשים עבור רכב?

עניין יוקר המחיה בישראל כבר נדוש. גם דנו ועוד ידונו הרבה על יוקר הדיור ומחירי הנדל"ן. וגם בתחום הרכב ארצנו היא מהיקרות ביותר: במחירי הרכבים, במחירי הבנזין, במחירי הביטוחים, ובמחירי החלפים והתיקונים.

ברם, אם בכל הקשור למחיה אנשים חוסכים וקונים בתבונה. ובעניין הדיור, הציבור אמנם נכנע ומעדיף לעלות לרכבת במקום להפסיד אותה, אך באותה נשימה גם מתנחם בכך שההשקעה לא הולכת לאבדון אלא משתבחת בעקבות מחירי הנדל"ן המאמירים, לעומת זאת בכל הקשור לרכב, יותר ויותר אנשים קונים רכבים יותר ויותר יקרים, רכבים שמחירם צולל בחדות רגע אחרי הקנייה. מדוע?

אדם שקונה רכב חדש בעסקת מימון, יחזיק אותו ככל הנראה עד שלוש שנים – אלה הם גם תנאי העסקה בדרך כלל. אם ניקח לדוגמה מכונית משפחתית שמחירה מאה ושלושים אלף שקלים, לאחר אותם שלוש שנים הרכב יהיה שווה בסביבות שבעים אלף שקלים, ירידת ערך של שישים אלף שקלים.

אם נוסיף את הביטוחים, האגרה השנתית, והטיפולים הסטנדרטים נגיע להוצאה של כשמונת אלפים שקלים בשנה שהם עשרים וארבעה אלף באותן שלוש שנים. ויש גם את עלות המימון שאפילו בתנאים הנוחים ביותר לא תפחת מששה אחוזים לשנה, שזו תוספת של למעלה מעשרת אלפים שקל.

בסך הכל עלות עסקה כזו בשלוש שנים היא כתשעים וחמשה אלף שקלים שהם עשרה משכורות ממוצעות! אם למאן-דהו נראה הגיוני לקחת יותר משלושה חודשי עבודה בשנה, ולהשליך אותם לנהר המכוניות השוצף שנשפך עלינו מהנמלים, שירים את ידו…

אם נקביל את מצבנו למדינות אחרות בעולם דוגמת בריטניה, גרמניה וצרפת נגלה כי באותן מדינות, די בארבע עד שש משכורות לרכישת מכונית משפחתית. דהיינו פחות ממחצית ממספר חודשי העבודה הנדרשים לכך בישראל. בארצות הברית די בשלוש משכורות. אתם מבינים את גודל האבסורד?

אם נחליט להעתיק את המודל האירופאי ונרצה לרכוש מכונית משפחתית בחמש משכורות שהן ארבעים ושבעה אלף שקלים, לא נוכל למצוא מכונית כזו חדשה, אולם נמצא לא מעט משומשות. במחיר כזה נרכוש את אותה משפחתית מדוברת בת כחמש שנים, במצב טוב, ועם מספר קילומטרים סביר.

לאחר תקופה של שלוש שנים הרכב יהיה שווה בסביבות עשרים וחמשה אלף שקלים, ירידת ערך של עשרים ושתיים אלף שקלים. אם נוסיף את הביטוחים, האגרה השנתית, והטיפולים הסטנדרטים שכאן יהיו יקרים יותר מכיוון שמדובר ברכב ישן, נגיע להוצאה של כאחד עשר אלף שקלים בשנה שהם שלושים ושלושה אלף שקלים באותן שלוש שנים.

אם נוסיף את עלויות המימון, ניפרד מעוד חמשת אלפים שקלים. אך בסופו של דבר, עלות העסקה תעמוד על כשישים אלף שקלים בשלוש שנים, שהם קצת יותר משש משכורות ממוצעות, כלומר חסכנו ארבע משכורות!

וחשוב לשים לב! לא מדובר כאן במכונית גרוטאה שמורדת בבעליה מידי שבוע, אלא ברכבים טובים ואיכותיים בשיא כוחם. כמו כן, התחשיב לא לוקח בחשבון "טיפולים חסכניים" בכפרים ערביים וחלפים גנובים, אלא במוסכים תקניים וחלפים איכותיים.

אם כך, מדוע קורס שוק המכוניות המשומשות? מה גורם לכל שאולמות התצוגה הומי אדם?

ישנם שני מרכיבים עיקריים הגורמים לכך, הראשון הוא חוסר אמון הציבור, והשני הוא ציי הרכב, ואפרט: התדמית הגרועה של סוחרי המכוניות נטועה בתודעת הציבור עוד משנים קודמות. גם אם לקוח מצא רכב במגרש מכוניות, ואף העביר אותו בדיקה במכון בדיקה, עדיין מקוננת בו הרגשה שמרמים אותו. הוא לא נוטה לתת אמון בסוחר, ולא קונה שם מתוך רצון והעדפה.

לא טוב יותר מצבם של המוסכניקים הן מבחינת האמון שנותן בהם הלקוח, והן בתודעת השירות שאינה קיימת כמעט בתחום. ישראלים פשוט מפחדים, שונאים, וממש מייחלים לא להגיע למוסך, גם לא לטיפולים סדירים.

במוסכי היבואנים השירות אדיב וטוב, ההמתנה נעימה וכוללת מזגן, קפה, ועיתונים, אולם המחירים יקרים בעשרות אחוזים, ולאחר הגשת החשבון מתברר שהמחיר על הקפה עולה עשרות מונים על מחירו בבית קפה סמוך. כך שגם אם לא רימו אתכם יצאתם בהרגשה ששילמתם כדי שלא ירמו אתכם…

בנוסף, מאז פרצה מהפכת הליסינג לפני כמעט עשרים שנה, הפך הרכב הצמוד למצוי יותר. בעשור האחרון ישנם כשלוש מאות אלף כלי רכב כאלה בכבישי ארצנו. רכב צמוד מגיע בדרך כלל מחברות ליסינג שמשיקוליהן בוחרות להחכיר רכבים חדשים.

כך קורה שאנשים ששכרם לאו דווקא גבוה, נוסעים ברכבים חדשים ויקרים יחסית להכנסתם. הדבר אינו נובע משיקול כלכלי שלהם, אלא של חברת הליסינג. וכשהכביש מתמלא ברכבים חדשים, ולשכן מלמעלה יש רכב חדש, וזה כבר לא משהו ששייך רק למעמד בעל האמצעים, אז כולם רוצים. וכשיש רצון כזה סמכו על היבואנים והבנקים שידאגו לכל דכפין לכלים המתאימים בכדי להוציאו לפועל.

אז מה הפתרון? מה נכון לעשות? אז זהו שאין פתרון קסם לבעיה הזו, אולם המודעות לבעיה חשובה לא פחות. חשוב שהציבור ידע שלרכוש רכב ביותר מששה משכורות זוהי הוצאה כבדה שיש לשקול בכובד ראש.

לעומתה, קניית רכב משומש בתקציב מתאים, זולה יותר וחוסכת יותר ממשכורת אחת בשנה. זהו סכום לא מבוטל ויש הרבה דברים טובים אחרים לעשות איתו. יהיו כאלה שיאמרו שהם מעדיפים לשלם ביוקר משום שכך נח להם, זה הגיוני בדיוק כמו מי שמעדיף לעשות קניות במכולת במקום במרכול כי קשה לו עם העומס שם. ויש כמובן את אלה שיחשבו אחרת וינסו להתנהל בתבונה.

גם ברכישת רכב אפשר להתנהל בתבונה וישנן כמה אופציות. ניתן לרכוש רכב חדש אולם לא דרך עסקאות המימון הרגילות הבנויות על תשלום נמוך במשך השלוש השנים הראשונות ולאחריהן אפשרות לפרוע את שאר ההלוואה (סכום לא מבוטל) או לעבור לרכב חדש ולהקים הלוואה נוספת. אלא בהלוואה בתשלומים שווים. במצב כזה שאין לחץ לשדרג את הרכב כמו בעסקת המימון הקלאסית לאחר שלוש שנים וניתן להמשיך עם הרכב לעוד שנתיים עד ארבע נוספות. במצב כזה ירידת הערך הממוצעת מתמתנת משמעותית ככל שיתארך הזמן בו נחזיק ברכב.

אפשר גם לרכוש רכב משומש ולהיעזר באיש מקצוע בלתי תלוי שמסייע בקניית רכב, זוהי תופעה מאוד נפוצה בשנים האחרונות שאנשים שמתמחים בענף הרכב נותנים שירות של עזרה וסיוע בהבנת והתאמת הצרכים, בקניית הרכב, ואף בהחזקתו לאחר מכן.

השירות לא יקר ובעצה טובה ויד מכוונת של בעל מקצוע ניתן לחסוך גם כסף והרבה כאב ראש. וכמאמר החכם "לא תדע להעריך מקצוען עד שתיפול עם חובבן". כיהודים מאמינים ישנה גם אופציה שלישית שיכולה להשתלב עם כל אחת משתי הקודמות, והיא, להתפלל על העניין, להתפלל ולחזור ולהתפלל.