לא בטוח שמה שרחוק מהעין רחוק גם מהלב

האח הגדול דורש דיווח. צילום: יונתן סינדל. פלאש 90

תיקון חקיקה שנעשה לאחרונה מרחיב את חובת הגשת דוחות המס השנתיים, בין היתר, גם על נישומים המעבירים סכומי כספים ניכרים לחו"ל וגם על נישומים הטוענים שהם אינם תושבי ישראל "מטעמים טכניים".

אחת הטענות המועלות כלפי רשות המסים הינה, שבמקום "להיטפל" לנישומים המגישים דוחות מס ומשלמים מס (כדין), עליה להרחיב את חובת הדיווח לקהלים שלמים בישראל שאינם מחויבים כיום על פי דין להגיש דוחות מס שנתיים.

בהתאם לקו מחשבה זה, עצם החובה להגיש דוחות מס, והידיעה כי עינו הפקוחה של פקיד השומה עשויה לשזוף דוח מס שהוגש, היא זו שצפויה להגביר את הציות לתשלום המס בישראל.

מנגד, רשות המסים אינה ממהרת לשנות את החקיקה הקיימת כיום בישראל, המאפשרת למרבית תושבי המדינה שלא להגיש דוחות מס. לפחות כלפי חוץ, טוענת רשות המסים כי אכיפת חובת הגשת דוחות מס כוללת טעונה הגדלה משמעותית של כוח האדם ברשות המסים, והיא אף תצריך הכשרה של אנשי מקצוע רבים אשר יצטרכו לסייע לקהל הנישומים למלא את דוחות המס כראוי.

מן הראוי לציין כי במרבית מדינות המערב, חובת הגשת דוחות המס הינה כמעט אוטומטית ורובם ככולם של תושבי המדינות מגישים דוחות מס כדבר שבשגרה.

אלא שבתקופה האחרונה חרטה רשות המסים על דגלה את "המלחמה בהון השחור". כחלק מכך הוגברה האכיפה כלפי בעלי חשבונות בנק בחו"ל, ועודכן נוהל הגילוי מרצון המאפשר "הלבנת" מקורות כספים שהוסתרו במשך השנים תוך מתן הגנה מההיבטים הפליליים הנובעים מכך.

יתרה מכך, בשנתיים האחרונות קיבלו כמה מאות אלפים מתושבי המדינה הודעות מיוחדות בהם התבקשו לענות על מעין שאלון לגבי מקורות הכנסותיהם. מתברר, כי רשות המסים "פילחה" מספר קבוצות "מחשידות" ובניהם: תושבים אשר יוצאים ונכנסים מישראל מספר רב של פעמים בשנה; תושבים אשר מחזיקים במספר רב של דירות מגורים בישראל; או כאלה שרכשו רכבי יוקרה במאות אלפי שקלים. על אף שההודעות האמורות אינן מחייבות בהגשת דוחות מס, עצם שליחתן, והידיעה כי רשות המסים עוקבת אחרי דפוסי פעולה של תושבי המדינה ו"אוספת" עליהם נתונים, נותנים את אותותיהם.

אחת הדרמות הגדולות בנושא זה טרם הסתיימה, והיא נדונה בחודשים אחרונים בוועדת החוקה של הכנסת, הבוחנת את הצעת רשות המסים לקבוע חובת גילוי אוטומטית וכוללת של כל המוסדות הכספיים במדינת ישראל, לגבי הנתונים של כלל הלקוחות המצויים בידיהם.

פרדוקס "חזקת הימים"

ובתוך כך, לפני מספר שבועות פורסם תיקון חקיקה, המרחיב את חובת הגשת דוחות המס, גם כלפי אוכלוסיות חדשות. בהתאם למצב החוקי החדש, יחיד תושב ישראל שהעביר – במהלך שנים-עשר חודשים – כספים מחוץ לישראל בסכום כולל של חצי מיליון שקל או יותר, יחויב להגיש דו"ח שנתי לגבי אותה שנת מס ולגבי השנה שלאחריה.

נשמע מעניין. משום שמלכתחילה עילת הגשת דוח המס הינה ההכנסות שהפיק הנישום בשנת המס, ואילו במקרה זה, גם יחיד אשר לא הפיק ולוּ שקל אחד של הכנסה חייבת במס, יחויב להגיש את דוח המס, בעקבות העברת הכספים.

המקרה השני מעניין לא פחות. כידוע, חובת תשלום המס בישראל, תלויה בעיקר, בתושבותו של הנישום לצורכי מס בישראל. כך, רק אדם אשר יוגדר כ"תושב ישראל לצורכי מס" יחויב באופן רחב בתשלום מס בישראל. ומיהו אותו "תושב ישראל לצורכי מס"? פקודת מס הכנסה קובעת מבחנים איכותיים הבוחנים איכן מרכז חייו של האדם, כך שתושב ישראל הינו אחד שמרכז חיו הינו בישראל.

לצד המבחנים האיכותיים, נקבעו חזקות טכניות הסופרות את ימי שהייתו של היחיד בישראל. באופן זה, יחיד השוהה בישראל 183 ימים או יותר בשנת המס (או לחילופין, אם שהה בישראל שלושים יום או יותר בשנת המס, אך שסך ימי השהייה שלו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה עומד על 425 ימים או יותר), ייחשב כתושב ישראל.

"חזקת הימים" הינה חזקה הניתנת לסתירה. כך שנישום השוהה בישראל תקופות משמעותיות, עדיין יכול לערער ולטעון שמרכז חייו אינו בישראל ומשכך הוא אינו נחשב כתושב ישראל לצורכי מס. אלא שבמקרה זה, הנישום "יוצא מתחת לרדאר" שכן אם זו טענתו, הוא לא יגיש דוחות מס בישראל. ואם הוא לא יגיש דוחות מס בישראל, כיצד תוכלנה רשויות המס לבחון את טענתו? משכך נקבע, כי גם במקרה זה – ללא כל קשר להכנסותיו של הנישום, תהא חובת הגשת דוחות ולו בשל עילה זו בלבד.

דומה, כי תיקון החקיקה הינו איתות נוסף לנישומים במדינת ישראל, ולפיו מגמת "רחוק מהעין רחוק מהלב" קרבה לסיום.