בלי ליב"ה, בדרך לאקזיט עם שמונה בגדים

שכר נמוך, גם בהייטק | צילום: hxdyl, שאטרסטוק

אני איש הייטק. הייתי שמח להיות איש הייטק רגיל, אבל היות שאני משתייך לסקטור ה"חרדי", תמיד הרגשתי מוזר/שונה/לא כמו כולם.

טוב, זה התחיל לפני 12 שנים, כשלוש שנים לאחר הנישואין. המצב הפיננסי בבית אילץ אותי לצאת לעבוד. אבל באיזה תחום אני יכול לעבוד?! אין לי תואר/תעודה/אנגלית.                                    החלטתי להתחיל ללמוד אנגלית. לאחר ארבעה חודשים ידעתי ושלטתי בשפה ברמה של קרוא וכתוב וכמובן, הבנת שיחה עם מבטא. התחום שהכי התחברתי אליו היה "מחשבים" (לא ידעתי שקוראים לזה הייטק). התחלתי ללמוד את התחום וברוך ה' התקדמתי יפה. לאחר תשעה חודשים התקדמתי וקיבלתי את הצעת העבודה הראשונה בחיי.

כיהודי חרדי מן המניין נכנסתי לרבי שלי להתייעץ ולקבל את ברכתו לגבי הצעת העבודה בתחום ההייטק. הצגתי בפניו את חששותיי בחשיפה למגזר החילוני. להפתעתי, הרבי לא נבהל ואף לא התייחס לחששותיי, בירך אותי בחמימות בברכת הצלחה. אך הזהיר אותי להישמר ממפגעי הטכנולוגיה.

יצאתי מופתע ונרגש, מיד התקשרתי להנהלת החברה לאשר את בואי לראיון עבודה. נקבע לי תאריך לעוד שבועיים. נכנסתי ללחץ מטורף, ידעתי שעל התפקיד מתמודדים לפחות עשרה אנשים נוספים, והמחשבות החלו לרוץ לי בראש ועמן שאלות וספקות לרוב. למה שיבחרו בי? אני חרדי! אין לי תואר. אני רחוק מלהרשים ועוד ועוד.

הגיע היום המיוחל. אני מגיע לבניין רב קומות, לוחץ במעלית קומה 22 ולאחר 22 שניות מוצא את עצמי בקומה הענקית של משרדי החברה. כשאני די מבולבל אני ניגש למזכירות ולוחש שקבעו לי ראיון עבודה בשעה 14:30.

המזכירה מצביעה לי על החדר ממול ומסבירה לי שבעוד מספר דקות המנהל יכנס. אני נכנס לחדר כשאני די בלחץ ומשנן פרקי תהילים להצלחה. לאחר דקות מועטות נכנס לחדר גבר גבוה ומרשים, ולוחץ את ידי לברכת שלום.

התחלנו לשוחח על דא ועל הא. לאחר 50 דקות הוא הפנה אותי לחדר מחשבים. בחדר אני צריך לעבור מבחן מורכב ומסובך שכותרתו 'הגדרות תוכנה מורכבות'. כשאני נכנס לחדר אני נדהם לגלות שיושבים שם 15 מתמודדים נוספים וכולם מתמודדים על אותה משרה.

כשהבנתי את הסיטואציה עלה בי רצון עז לקום וללכת. אמרתי לעצמי שאין לי סיכוי. איך אצליח להתמודד מול כאלו אריות. כולם באו מסורקים ומבושמים ואני עומד כאן כמו חנון, עם הכובע על ראשי ועם כתם הדייסה של הילדה על החליפה.

אין לי סיכוי.

אבל לא ויתרתי לעצמי. מלנסות לא מפסידים. בשקט בשקט נכנסתי לעמדה שלי ולחצתי 'ENTER'.

התחלתי את המבחן בחשש רב לא לפני שהבטחתי ח"י פעמים ח"י שקלים לקופת העיר. לאחר שעה ועשרים אני מסיים את המבחן וניגש למנהל ללחוץ את ידו לשלום ולחכות לתוצאות המבחן ולמסקנותיה של הנהלת החברה.

המנהל נדהם. הוא פותח עלי זוג עיניים קצת מפחידות ושואל: "האם סיימת את המבחן?". כן, אני עונה בלחש. הוא הצביע על דלת חדרו וביקש ממני להמתין לו. לאחר חמש דקות שנדמו לי כנצח, הוא נכנס ואומר לי כך: 'שמע, התקבלת. לגבי השכר והתנאים נסגור בפגישה בשבוע הבא'. הייתי בשוק, אמרתי תודה והלכתי לכיוון המעלית.

ואז הוא צועק לי: "יש לך רישיון, נכון?", הנהנתי לחיוב והוא סימן לי לייק עם האצבע. ברחתי למעלית לפני שיתחרט והגעתי הביתה שמח ונרגש.

מפה לשם התקדמתי בחברה עד לתפקיד מנהל מחלקה. המשכורת שמנה והתנאים מעולים. תוך כדי עבודה פיתחתי רעיון שיכול לתת מענה למצוקה מאוד גדולה של הבנקים. כשהראיתי לידיד את התוכנה הוא צעק עלי שאני משוגע.

"יש לך אוצר ביד. עזוב את העבודה, לך תפתח את התוכנה ותעשה אקזיט". עבורי היה זה חצי עברית חצי צרפתית. "מה, אתה משוגע?! נראה לך אני עוזב כזאת עבודה?!". לאחר לחצים מרובים אני מוצא את עצמי מחזיק ספר תהילים בחדר ההמתנה אל הקודש פנימה. הרבי שלח אותי לשם, הוא גם יחליט אם נכון לי לצאת משם.

נכנסתי לרבי בחרדת קודש והתשובה הייתה: "שיהיה בהצלחה בעסק החדש", וכששאלתי האם זה דבר נכון לעזוב עבור זה את העבודה הנוכחית, נעניתי בחיוב.

—

כיום אני מנהל ומפתח סטארט-אפ משלי שכבר היום מוערך במיליוני שקלים ב"ה בדרך לאקזיט בס"ד.

למה אני משתף אתכם בסיפור חיי? אני רוצה להעביר לכם מסר מתוך ניסיון: רבים ממחננו "דואגים" למגזר החרדי. "צדיקים של ממש" שרוצים שכולנו נלמד ליב"ה כבר בחיידר.

אני אחד מיני רבים שיצא לשוק העבודה ללא לימודי ליב"ה. והנה, ב"ה זכיתי להצלחה מרובה. כמוני יש עוד רבים וטובים. והכל בזכות מי שבאמת דואגים לנו – גדולי ומאורי הדור שליט"א. שהם אלה שדואגים לחינוך הטהור והנקי שלנו. מי שהולך לאורם ובדרכם יזכה לראות הצלחה בעולם הזה ובעולם הבא.

ומסר נוסף שחשוב לי להעביר לכם: אני לא השתניתי. נשארתי אותו דבר בדיוק עם החליפה (אמנם בלי הכתם J). עם הציצית צמר בחוץ ועם הכובע על ראשי והאינטרנט החסום.

אומר לכם את האמת, בתחילה די התביישתי בעצמי. כשהנושא החרדי היה עולה הייתי נבוך. כי חשבתי שהם מזלזלים בי על-כך שאני פרימיטיבי. שאני נראה 'חניוק'. כשהפעילו סביבי מוזיקה לא ראויה, ובקשתי מהם להנמיך, חשבתי לעצמי שהם בזים לי. כשכל עובדי החברה נסעו לטיול או יצאו להופעה, ואני בחרתי להיות עם משפחתי, חשבתי שהם מרחמים עלי.

כשחבריי לעבודה שוחחו על נושאי הריאליטי, ואני הפגנתי בורות, חשבתי שהם ממש לא מבינים אותי. אבל האמת כואבת וזועקת: הם מקנאים בי! הם היו עושים הכול כדי להתחלף איתי! הם לא מרחמים עלי או מזלזלים בי. הם מעריכים אותי על העקרונות והיום הם כבר מסוגלים לבוא ולומר לי את זה בפנים: "הלוואי עלינו ככה לעמוד ולשמור על הערכים שלנו". "הלוואי והיינו מנצלים כמוך את הזמן להיות בחיק המשפחה". "הלוואי עלינו שלא היינו מכורים לטלוויזיה/אינטרנט/ריאליטי, כמוך". "הלוואי שהיה לנו את האומץ ואת היכולת לעמוד על שלנו, ולעשות את מה שנכון ולא את מה שהאופנה קובעת".

—

אז חבריי וידידיי, אל תתביישו בדרך שאתם הולכים בה. אנחנו גאים לשמוע וללכת אחר רבותינו מאורי וגדולי הדור שליט"א. אנחנו גאים לא להיות מחוברים לאינפוזיה של הרחוב. וכן, אנחנו גאים לעמוד על הערכים והעקרונות שלנו.

שלכם, באהבה.