איזון כושל: יוקר המחיה בארץ איננו מקרי, והפילוג הפוליטי מוזן כדי לשמרו | עופר נחשון בטור דעה ששם על המפה את הסיבות המוסתרות מעיני הציבור, ליוקר המחיה
עופר נחשון 10.02.2022
יוקר המחיה | צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש 90 בתקופה האחרונה אנו עדים לעליית מחירים במשק – במדינה שגם כך היא מהיקרות ביותר בעולם. את המגמה התחילה הממשלה בהעלאת מסים כדי להגדיל את הכנסותיה. זהו, כמובן, הכרח נוכח הוצאותיה המרובות, המבנה שלה והתחייבויותיה הקואליציוניות (שחלקן לבטח נכתבו בנורווגית). חברות פרטיות ניצלו מגמה זו והעלו מחירים. לנוכח המחאה הציבורית הקפיאו מספר חברות פרטיות את עליית המחירים שתוכננה, וגם הממשלה הודיעה על הורדת מסים – כל זה, כמובן, לכאורה.
יוקר המחיה בארץ אינו מקרי. יש המרוויחים מכך: יבואנים, הקונים בזול ומוכרים ביוקר; בעלי דירות, המשכירים את דירותיהם ביוקר בשעה שערך הנכס שלהם עולה כל העת; ובעלי המונופולים בתחומי המזון, המלט, האנרגיה והתקשורת. עובדה היא, שאלה אשר מקבלים את ההחלטות הנוגעות ליוקר המחיה נמנים על הקבוצה הנהנית מכך – ולכן מובן שהם אינם עושים דבר להורידה באמת.
ניתן על נקלה להוריד את יוקר המחיה בישראל באמצעות הורדת מס הבלו על הדלק, שהוא מרכיב בכל מוצר; הורדת תעריפי החשמל, שהוא מרכיב חשוב בתמחור כל מוצר; פתיחת השוק ליבוא; הורדת מכסי מגן; הפשרת קרקעות מדינה, שתרחיב את היצע הדיור כך שמחירי הדירות ירדו (במקביל לירידה ברווחים של בעלי הנדל"ן), ועוד. אולם כל זאת לא נעשה – בכוונת מכוון! במקום זאת נוקטים קברניטי המשק באמצעים קוסמטיים שמטרתם העיקרית היא יח"צנית.
אולם הדבר עמוק יותר. יש כאן, למעשה, מאבק מעמדי וניסיון של האליטה לשמר את כוחה. אכן, כל עילית חברתית מכל סוג שהוא; אקדמית, כלכלית, משפטית, וכו', מנסה לשמר את כוחה – זוהי עובדה סוציולוגית. מסיבה זו תמיד יהיה נפוטיזם (העדפה של בני המשפחה וחברים): לבן של פרופסור יהיה קל יותר מלאחרים לקבל משרה אקדמית, לבן של עובד חברת החשמל – לקבל תפקיד בחברת החשמל, ולאשת נשיא בית המשפט העליון – לקבל תפקיד של שופטת וסגנית בית דין – נניח של בית הדין לעבודה.
בדומה, גם העילית הכלכלית של ישראל מנסה להגדיל את כוחה מצד אחד, ומצד שני למנוע מאנשים חדשים להצטרף אליה ולנגוס בכוחה ובממונה. יוקר המחיה בישראל הוא אחד האמצעים לכך. אולם זהו הליך עדין. מצד אחד יש לנקוט באמצעים שיקשו על אנשים חדשים להצטרף לאותה עילית, ומצד שני יש למנוע הידרדרות של המצב בכדי למנוע התקוממות של האזרחים. זוהי הסיבה לכך שיש התייחסות (זמנית) למחאות. בצרפת ובגרמניה עלה הציבור על בריקדות בתגובה לעליית מחירי הדלק (והם, אכן, הורדו), אולם כאן רוחו של הציבור כנראה כנועה, גבו רצוץ תחת עול ההלוואות הניתנות (כמלכודות) בריביות של שוק אפור, אך הוא עדיין אינו רעב מספיק כדי לשבור את הכלים ולהתקומם. זוהי עובדה תמוהה: בישראל הקפיטליסטית משתלם הרבה יותר להיות פקיד עובד מדינה מאשר איש עסקים יזם.
זאת ועוד, בקרב הציבור הרחב הנאבק על חייו הכלכליים רב המשותף על המפריד, והרבה מהפילוג הפוליטי מוזן ומלובה כדי להסית את תשומת הלב לעניינים אלה, במקום לדברים המהותיים והחשובים באמת היכולים לאגד את ההמון. האם בהקשר זה יש הבדל משמעותי בין הממשלות השונות? האם באמת השתנה מצבו של הפרט מממשלה לממשלה? – אין זאת אלא אחיזת עיניים מכוונת ומנווטת כאמצעי לשליטת המונים.
כל עוד מצליחה העילית לשמור על האיזון בין הצבת מחסומים לעושר של אנשים חדשים ובין מתן אפשרות למחיה – למרות שהיא מהווה, במידה רבה, שעבוד לבנקים – סביר להניח כי המצב בארץ לא ישתנה. במצבים שבהם בצרפת עולים על בריקדות, מביאה נפשו הכנועה של העם היושב בציון ללקיחת עוד הלוואה כדי "לסגור את החודש". מעניין כמה זמן יימשך איזון כושל זה. שריפות רבות נגרמו מניצוץ אקראי על קרקע יבשה.
עבדי אתם ולא עבדים לעבדים.
הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר "Striking Kosher Gold"
12/02/2022 23:30
צודק ב100 אחוז