התקדים שיגדיל את חבות המס

שני פסקי דין שניתנו בחודשים האחרונים בעניין 'פיניסאר' ובעניין 'קונטירה טכנולוגיות', אינם מבשרים טוב לחברות ישראליות המשמשות מרכזי פיתוח שמחייבות את חברות האם שלהן לפי שיטת ה"קוסט פלוס".

בבסיס הדיון בבית המשפט עמד סעיף 85 א' לפקודת מס הכנסה שעניינו מחירי העברה. השאלה שעמדה לפתחו של בית המשפט הייתה כיצד יש לחשב את בסיס עלות (Cost) השירות הניתן על ידי חברה ישראלית שמשמשת כמרכז פיתוח. כאשר מסכום זה נגזר הסכום המשולם למרכז הפיתוח על ידי חברת האם. יצוין כי עד כה, על פי רוב, נמנעו החברות מלהביא בחישוב ה"קוסט" את ההוצאה הגלומה בהענקת אופציות לעובדיהן.

השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדתו של פקיד השומה, לפיה יש להביא את ההוצאה הכרוכה בהענקת האופציות לעובדים בחישוב הקוסט וכי גם על רכיב זה יחושב הפלוס לו זכאי מרכז הפיתוח מחברת האם הזרה.

אסביר. חברות זרות שמחזיקות מרכזי פיתוח בישראל, משלמות להן את מחיר עלות השירותים פלוס סכום מסוים שסוכם בין הצדדים. על בסיס העלות מחושבת התוספת. אם מצמצמים את עלות הבסיס, הדבר עשוי להשפיע על גובה המס שמרכז הפיתוח ישלם כאן בישראל.

משמעותו של פסק הדין היא הגדלה ניכרת של בסיס העלות בהתחשבנות הבין-חברתית, וככל שמדובר במרכזי פיתוח גדולים המעסיקים מאות ואולי אף אלפי עובדים בישראל, מדובר בהגדלה אדירה של סכומי המס לתשלום. תוצאת פסקי הדין אותם הזכרתי חמורה במיוחד עבור חברות שבחרו להקצות אופציות לעובדיהן תחת המסלול ההוני הקבוע בסעיף 102 לפקודה.

חברות שבחרו לעשות זאת, כאמור, הרי לא זו בלבד שההוצאה אינה מוכרת להן בחישוב ההכנסה החייבת, אלא שלפי פסק הדין, הן אמורות להכליל את ההוצאה הזו בבסיס העלות של השירות המוענק לחברת האם הזרה, דבר שממילא מגדיל את הכנסתן החייבת ואת תשלומי המס החלים עליהן.

מאידך, תוצאה אפשרית העולה מפסקי הדין היא, כי חברות יבחרו להעניק אופציות לעובדיהן תחת המסלול הפירותי, המתיר – בניגוד למסלול ההוני – להזדכות על ההוצאה לצורך חישוב ההכנסה החייבת.

לאור העובדה שפסקי הדין אינם מבארים באיזו שנה תיזקף ההכנסה וכיצד יש לכמתה. נראה שהמילה האחרונה טרם נאמרה בנושא.