לא צריך ללמוד טורקית בשביל להצליח בעסקים ■ דעה

צילומים: קובי גדעון, מוטי מילרוד, דובר צה"ל, פלאש 90

ידידי חיים שיף כתב כאן "הטורקים איבדו את התיירות הישראלית שהזרימה מילוני דולרים בשנה למדינה ש-11% מהתל"ג שלה בנוי על תיירות. ישראל הפסידה מיליונים בייצוא לטורקיה שירד לרמה נמוכה מאד. אף אחד לא באמת הרוויח מכל הסיפור הזה.

"מה שהיו צריכים כאן זה טיימינג טוב ונח לשני הצדדים, אבל לא פחות מכך מגשר טוב שיודע לעגל פינות. קח פיצוי ותשאיר את הסגר על עזה. אל תתבע חיילים ואנחנו נזרים תיירים. הכל סבבה. עניין של סמנטיקה בלבד".

במילים אחרות, אם הבנתי אותו נכון, הוא ביקש לומר שההסכם עם טורקיה חיובי לכלכלה הישראלית. הוא רק שכח להזכיר את הסכם הגז שבאמצעותו היו מי שניסו לשכנע אותנו שההשפלה הגלומה בפיצוי מחבלים – משתלמת.

אני רוצה לפרק את טיעוניו ולהתייחס בין היתר להסכם הגז עם הטורקים. ברשותכם, אתחיל בעניין "התיירות הישראלית". מאות אלפי ישראלים ביקרו מידי שנה בטורקיה כתיירים. לדבריו, "התיירות הישראלית הזרימה מיליוני דולרים בשנה למדינה ש-11% מהתל"ג שלה בנוי על תיירות".

הסיפא נכונה, הרישא ממש לא. התיירות הישראלית לטורקיה הייתה בקושי אחוז מהכנסותיה של טורקיה מתיירות. אחוז. זה הכל. לא אחוז מהתל"ג הטורקי. אלא אחוז מהכנסות התיירות. העדרם של תיירים ישראליים לא השפיע השפעה מהותית, או בכלל לא השפיע על הכלכלה הטורקית.

אכן, הייצוא הישראלי לטורקיה נפגע. אבל גם כאן מדובר בשברי אחוזים. ישראל כמעט לא מייצאת לטורקיה, למעט ייצוא ביטחוני שמצא מהר מאוד שווקים חדשים בעולם. אם כבר, ישראל מייבאת מטורקיה והמון. והייבוא מטורקיה כמעט לא נפגע למרות ניתוק הקשרים והעוינות בין המדינות.

הערת אגב: שימו לב מה קרה בשבוע בו נחתם ההסכם. גל פיגועי טרור שטף את הארץ ובשבת האחרונה נחתה בשדרות רקטה שהגיעה ממדינת החסות של ארדואן בעזה. זו כבר רוטינה. ישראל מוותרת וכמעט מיידית סופגת. מעניקה הקלות לערבים במחסומים, ומקבלת פיגועים. מוותרת על עקרונותיה ומעניקה פיצוי למחבלי המשט, ושוב, זוכה לפיגועי איכות.

אבל זה היה רק מאמר מוסגר משום שהטור הזה אינו עוסק בעניינים מדיניים או ביטחוניים אלא בעניינים כלכליים.

כי גז חיש ונעופה

ומכאן לסעיף הגז, אולי הסעיף המהותי ביותר בהסכם לפחות מההיבט הכלכלי. ישראל תעביר גז לאירופה דרך טורקיה. לכאורה עסקה ממש משתלמת. מהי קצת השפלה וכמה עשרות מיליוני שקלים אל מול הכנסה של מיליארדים מייצוא גז למדינות אירופה.

אלא, שהתמונה קצת יותר מורכבת. בראש ובראשונה עלויות הנחת צינור גז לטורקיה הן עצומות. ואם כבר, באותה השקעה ניתן להניח צינור ליוון. שלא לדבר על השקעה נמוכה בהרבה בהנחת צינור לקפריסין שגם לה מאגרי גז והיגיון כלכלי בהנחת צינור בינה ובין יוון הקרובה.

אך גרוע מכך. ניסיון העבר הוכיח כי הסכמים כלכליים עם אויבים, במיוחד אויבים מהסוג הנפוץ במזרח התיכון, אינם שווים את הנייר עליהם הם חתומים. תשאלו את חברת החשמל (חברה ממשלתית שאנו מממנים) על הסכם הגז עם המצרים.

שוב חוזרת ישראל על אותה טעות שנעשתה עם המצרים. מי לידינו יתקע שהסולטאן הטורקי לא "יחטוף קריזה" ויחליט לעצור את הזרמת הגז ללקוחות האירופאים ובכך יגרום נזק עצום לכלכלה הישראלית.

ואם תשאלו, היי, גם יוון וגם קפריסין עלולות לעשות זאת. אענה לכם שיש הבדל בין מדינות דמוקרטיות בהן השלטון (והקפריזה) אינה בידיו של אדם אחד, לבין מדינה כמו טורקיה שמאבדת במהירות את סממני הדמוקרטיה שנהגה בה משך עשרות שנים.

ד"ר גיא בכור הציע שישראל תייצא את הגז באוניות. אמנם מסורבל, אפילו קצת יותר יקר, בשל תהליך ההנזלה, אך הרבה יותר "הפיך". מחר, ויש מחר לאחר זמן, כאשר הראיס הטורקי ייצא להגנת מדינת החסות שלו בעזה, וזה רק עניין של זמן, יוסטו האוניות לנמלים אחרים באגן הים התיכון, שם קיימים מתקנים לקליטת הגז. ואם אין כאלה, יש לדאוג שיהיו.

אירופה גוססת. אפילו ילדים שאינם מכירים את מפת אירופה יודעים זאת. הגז הישראלי יכול למצוא לעצמו שווקים רבים סביב הגלובוס. בוודאי שאין הגיון לכבול אותו לגחמותיו של אותו צורר מאנקרה.

כך שלמרות הסכמתי העקרונית עם מסקנתו של ידידי המלומד בדבר חוסר ההיגיון שבמחלוקת, והצורך להעדיף פשרה ו"גישור" כלשונו, אני חייב לחלוק על ההשוואה בין ההסכם שנחתם עם טורקיה ובין ההתנהלות בעולם העסקים.

כך שאין לך שום הגיון להתפשר בעסקים עם אדם לא צפוי, לא יציב, שכבר הוכיח את עצמו פעם אחר פעם כמי שרוצה ברעתך. זו דעתי. מה דעתכם?