מדוע הכפיל הנדיב את מעשר הכספים שלו?

דולר ארה"ב | צילום אילוסטרציה: Nata-Lia / שאטרסטוק

אני רוצה לספר לכם סיפור שלימד אותי מה משמעותה של מצוות מעשר כספים. סמי רוהר זצ"ל היה יהודי יקר, פילנתרופ נדיר, בעל צדקה בהגדרה הכי אמיתית ונקייה. ביום חמישי ט"ז בכסלו תש"ע, השלישי בדצמבר 2009, בשעה ארבע אחר הצהרים, הייתי יחד עם ידידי היקר דניאל רוטשילד ז"ל בפגישה בביתו של רוהר במיאמי. המשבר הכלכלי היה אז בעיצומו, ואנחנו לא בדיוק באנו להקל על מר רוהר…

בין הדברים אמר לנו האיש הנדיר כך: "מאז הדולר הראשון שהרווחתי הקפדתי מאוד על מעשר כספים. נתתי לצדקה עשרה אחוזים מההכנסות ואני רווה ברוך ה' נחת מהעובדה שגם ילדיי מקפידים על כך. לאחרונה, מאז המשבר הכלכלי, אני נותן "חוֹמֶש" – עשרים אחוז מההכנסות. וזה לא בגלל שאני נותן יותר, אלא בגלל שאני מרוויח פחות… אבל, למרות המשבר, לא עלה על דעתי לקצץ בצדקה, כי איך אשא על כתפיי את הסיכון שקיצוץ בצדקה עלול למעט את הפעילות שאנו תומכים בה ברחבי העולם?!".

אתם צריכים להבין, המדובר היה על מאות אלפי דולרים שהוא ובנו תרמו (ועדיין תורמים) מידי חודש! בשבת הזאת, כאשר למדנו את פרשת 'בחוקותי' (אני גר בחו"ל), נזכרתי באיש היקר הזה ובדבריו. היה זה כאשר למדתי את הפסוק "אשר יחרים איש לה' מכל אשר לו". הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין לומד מהפסוק הזה את ההלכה, שיש גבול ומידה גם לנתינה ואומר "כל המפזר ממונו במצוות, אל יפזר יותר מחומש".

פגשתי בחיי הרבה אנשי חסד, תורמים ונדיבים, אך מעולם לא פגשתי עוד בעל צדקה כמו סמי רוהר שחש אחריות אישית שכזו כלפי בני עמו. יהי זכרו הטהור ברוך.