"מי שייקח על עצמו לממן כולל כזה יזכה להרבה ברכות"

צילומים: שניאור שיף | שבועון כפר חב"ד

ליד שולחן העץ המרשים בחדר הישיבות של ענקית היהלומים 'LLD', מקום שמארח בדרך כלל מפגשים עסקיים, לקח הנגיד החסידי לוי לבייב פסק זמן מהביזנס והקדיש שעה ארוכה לשיחה, או יותר נכון התוועדות, על הקשר האמיץ של יהדות בוכרה עם חב"ד הנמשך כבר כמאה שנים, על המפגשים האישיים שלו עם הרבי ועל מפעל השליחות ברחבי תבל שכל־כך קרוב לליבו.

לבייב: "עצם העובדה שיהודי בוכרה היו והינם קשורים בקשר חזק עם אדמו"רי חב"ד ועם חסידי חב"ד, מבחינתי היא לא חידוש גדול. זה מה שקיבלתי מאבא, רבי אבנר עליו־השלום, וזה מה שקיבלתי מסבא, רבי זבולון זכר צדיק לברכה שהיה יהודי צדיק אמיתי, ללא יצר הרע. מאז שאני זוכר את עצמי כילד קטן בטשקנט, הרבנים החב"דיים וחסידי חב"ד, היו בני־בית אצלנו.

"הסביבה והאווירה שבה גדלתי הייתה המשך ישיר ותוצאה ישירה של לימוד התורה וחינוך יהודי שניתן בתלמוד־תורה ובישיבות שהרב אליעזרוב ייסד וניהל. ואתם יודעים מי היו התלמידים בתלמודי תורה ובישיבות הללו? דווקא ילדים עניים ויתומים שההורים שלהם לא היו מסוגלים לממן שכר למורה פרטי. כשהרב אליעזרוב הגיע לסמרקנד סבא היה ילד קטן. כמה שנים אחר כך הייתה המהפכה הקומוניסטית ובשביל להמשיך ללמוד תורה ולנהל חיים יהודיים היה צריך מסירות־נפש. ומי גילה בעצמו את הכוחות האלו? אותם ילדים ממשפחות עניות, ילדים יתומים שזכו לחינוך של חסידי חב"ד. הם קיבלו את החיסון החב"די ולקחו ממנו את הכוח לעבור חקירות קשות מאוד ולא למסור את השמות של החברים שלהם ולהישלח לסיביר ולהישאר יהודים נאמנים".

גם אתה אישית הספקת ללמוד בישיבות חב"ד בבוכרה לפני עלייתך לארץ?

"מאז שעמדתי על דעתי, אבא שכר לי מלמדים חסידי חב"ד. לגבי לימודים במסגרת של ישיבה ממש, ברוך השם זכיתי גם לזה. בתור נער, נשלחתי מהבית בטשקנט ללמוד כשנה בישיבת חב"ד בסמרקנד. זו הייתה חוויה לא פשוטה לעזוב את הבית בימים ההם ובנסיבות ההם, אבל אין ספק שהרושם נחרט ונשאר. ואין ספק שזה גם חיזק את הקשר עם חב"ד שכאמור היה כבר חזק מאוד אצל אבא וסבא שהיו ידידים קרובים של החסיד רבי שמחה גורודצקי, זכר צדיק לברכה, שליח של אדמו"רי חב"ד לבוכרה שבנו ידידי הרב מרדכי גורודצקי נמצא כאן היום לשמחתי. אבא עצמו היה תלמיד של רבי חזקיה קייקוב, זכר צדיק לברכה, אחד התלמידים הבולטים של הרב אליעזרוב ומאוחר יותר רבי חזקיה היה רבה של סמרקנד ורב בית הכנסת הגדול בעיר הישנה".

מי שלא יכול לשלם שילמד אצל הגויים

והנה סיפור שסיפר הרב בצלאל שיף, אחד הנוכחים במפגש הנדיר הזה: כאשר הרה"ח ר' שלום וילנקין ומשפחתו הגיעו לגור בטשקנט, הם התקשו למצוא דירה. כשרבי אבנר לבייב שמע שיהודי יקר וחשוב כמו ר' שלום צריך דירה, הוא מיד הקציב לעניין שלושת אלפים רובל והעניין סודר.

"כשר' שלום ביקש להחזיר לר' אבנר את הסכום, לא זו בלבד שר' אבנר לא רצה לקחת, הוא אפילו דאג לר' שלום לעבודה בבית מלאכה בהנהלתו ואמר לו שמידי יום, בשעות הצהריים, הוא משוחרר מהעבודה שעה־שעתיים ואת הזמן הזה הוא מבקש ממנו להקדיש ללימוד תורה עם בנו לוי".

לבייב: "הנחישות שלהם, הדביקות במטרה, זה משהו מדהים. היו ביניהם כאלה שנשלחו לסיביר. היו שם במחנה עבודה כמה שנים וכשחזרו, המשיכו בדיוק את מה שעשו לפני המאסר והגלות. כך היה עם סבי רבי זבולון ועם אחרים. כלפי חוץ הייתה להם סנדלרייה או מספרה שהם עסק לגיטימי.

"למעשה סבא, למשל, היה סוחר בצבעים שנועדו לצבוע שטיחים. כמה סוחרים יהודיים המציאו איזה שהוא 'פטנט' איך ליצור את הצבע באיכות טובה והאוזבקים המוסלמים מסרו אחד לשני מפה לאוזן היכן משיגים את הסחורה הטובה הזו. ואת המצב הזה, כשיש להם 'כיסוי' של משהו כמו מספרה או סנדלרייה ויש להם הכנסה מעסק טוב, הם ניצלו כדי לבסס ולהרחיב חיים יהודיים.

"ולא שהחיים שלהם היו קלים. בשלב מסוים, אחרי המעצרים של הרבנים הבוכרים בסמרקנד, אבא ואחיו ברחו לאיז'דבול, הנמצאת באחת הצמתים בין סמרקנד וטשקנט ושם התחבאו תקופה ארוכה, עד יעבור זעם ורק אחר כך עברו לטשקנט. ברוך השם, כיום הצאצאים של אותם רבנים שנרדפו על־ידי הקג"ב, או תלמידים שלהם, עושים דברים גדולים למען היהדות.

הרב יאיר בורוכוב: "למעשה, אפשר לקבוע שכמעט כל דבר טוב שקיים היום אצל יהודי בוכרה בארץ ובעולם, בתי כנסת, מוסדות חינוך, קהילות ופעולות שונות, הוא בצורה כזו או אחרת, המשך לפועלם של עשרת התלמידים הראשונים והעיקריים של הרב אליעזרוב וההשפעה שלו ושל תלמידיו על יהדות בוכרה, מוכחת.

"היום זה מתבטא, בין השאר, בבית הספר הגדול שר' לוי לבייב הקים בקווינס, ניו יורק, עבור הילדים ובני הנוער של הקהילה הבוכרית. לומדים בו מאות תלמידים שאלמלא המוסד המפואר הזה היו לומדים ב'פאבליק סקול' וחשופים לסכנה של התבוללות, חלילה. וכאן הם מקבלים חינוך יהודי אמיתי".

ר' לוי לבייב: "לא בקלות הקמנו את בית הספר הזה. כשהתחלנו לפעול בכיוון, ספגנו הרבה איומים וחרמות. מנהלי מוסדות שעד אז לא הכניסו תלמיד ללא שכר־לימוד מלא, ובניו־יורק מדובר על הרבה כסף, טענו שפתיחת מוסד שלא יגבה סכומים כאלה היא פגיעה בחינוך היהודי… מבחינתם, מי שיכול לשלם ברוך הבא, ומי שלא יכול לעמוד בתשלומים הגבוהים הללו ילך ל'פאבליק סקול'… אבל לפי החינוך שקיבלתי מאבא וסבא ולפי העידוד והדרבון של הרבי לא להסתפק בשום הישג ותמיד לפעול עוד ועוד, לא יכולתי לעמוד מנגד. היום, ברוך השם, בית הספר צר מלהכיל את התלמידים ובימים אלה מדובר על התרחבות ובנין נוסף".

ברוך השם, כל הברכות של הרבי התקיימו

מה הזיכרון האישי החב"די הראשון שלך מאותם ימים ברוסיה הסובייטית?

"ההתוועדויות, כמובן. מדובר במפגש של חסידים שמתקיים בחשאי, מאחורי חלונות סגורים, כך שבקיץ זה בחום אימים. הכיבוד על השולחן היה תמיד אותו הדבר – וודקה לאמירת 'לחיים' ודג מלוח ל'פארבייסן'. אני חושב שאבא התחיל לקחת אותי להתוועדויות הללו כשהייתי ממש ילד קטן, בגיל חמש או שש וזה המשיך עד שעלינו לארץ, כשהייתי בן חמש עשרה. זכור לי גם שההתוועדויות היו כל פעם אצל מישהו אחר. כנראה שהיה סבב כלשהו לפי איזשהו סדר. והיו יושבים ומדברים. לפעמים שרים ניגונים שמחים וקמים ורוקדים ולפעמים בוכים".

עד כמה החוויות הללו השפיעו עליך?

"ההשפעה והחינוך היו דרך מכלול של חוויות. עיקר ההשפעה היתה הדמות של אבא והדמות של סבא וגם הדודים. מעבר לזה, כנראה שגם לקשיים ולצורך להתמודד עם כל מיני ניסיונות הייתה השפעה רבה.

"תחשבו על ילד שהולך לבית הספר ויודע שבשבת הוא צריך לחפש תחבולות לא ללכת ואם כבר הולכים לא לכתוב. ילד שיודע שכל מה שהחברים שלו אוכלים בבית הספר אסור לו להכניס לפה. ילד שיודע שלעולם לא הולכים בגילוי ראש ובשום מצב לא מוריד מהראש את הקסקט. ילד שמלא סודות על כך שהוא חי במשפחה יהודית דתית, סודות שאסור לו לגלות לאף אחד מחבריו בשום מצב. ילד שכל הזמן נמצא במלחמה פנימית.

מה תוכל לספר לנו על הביקור הראשון שלך אצל הרבי?

"זה היה בקיץ תש"מ. בפעם הראשונה שהייתי בארצות הברית. בשבת כ"ף אב, יום ההילולא של אביו של הרבי, הייתי אורח של משפחת ניאזוב בבורו פארק ואחרי השבת קיבלנו הודעה, כמדומני בהפתעה, על התוועדות של הרבי לכבוד יום ההילולא. מיד יצאנו ל־770 והגענו להתוועדות. אגב, אחד הדברים שזכורים לי במיוחד, זה המכשיר עם האוזניות דרכו ניתן היה לקבל תרגום סימולטאני לעברית.

"בהתוועדות ההיא הרבי הכריז על המבצע להקמת כוללים 'תפארת לוי יצחק' ואמר שמי שייקח על עצמו לממן כולל כזה יזכה להרבה ברכות והוסיף שמי שמקבל על עצמו לייסד כולל כזה, יקבל בקבוק 'משקה'. מיד התנדבתי, קיבלתי בקבוק 'משקה' וברוך השם הברכות של הרבי התקיימו…".