נס בחג הפורים והפיקוח על המחירים

פופולארים על חשבונכם. צילום: Aleksandar Mijatovic, שאטרסטוק

היום אני כלכלן אבל רוב שנת 2005, בין הצבא לאוניברסיטה, הייתי קצב בסופר. ליתר דיוק ניהלתי מספר מחלקות בשר בסניפי רשתות השיווק הגדולות.

פורים חל באותה השנה ביום שישי ואני תכננתי לקחת חופש. המחלקות שניהלתי היו באזור בני ברק וממילא מעט אנשים יגיעו בפורים עצמו כך שהשארתי כוח אדם מצומצם יחסית.

—

בערב פורים הגיעה משאית קירור עם 20 קרטונים של עופות שלמים טריים. ההנחיה מלמעלה הייתה: "נתקענו עם המלאי הזה, תדאג שהוא יימכר. ביום ראשון המלאי הזה הולך לפח". כמובן שהתכנית לחופש התבטלה.

רצה הקב"ה ובבוקר פורים התעוררתי ללא קול. הווליום המקסימאלי שהצלחתי להוציא מהגרון היה לחישה שקטה. לא ממש המצב הפיזי האידיאלי להיפטר ממלאי. בלית ברירה גייסתי את אשתי הטרייה וביחד השכמנו קום ונסענו לבני ברק למכור עופות. כך הסתובבנו בין הסניפים, אני לוחש לה באוזן והיא מעבירה את המסר ללקוחות והעובדים.

רק בשעה מאוחרת יחסית, אחרי שכל העופות נמכרו, הצלחנו למצוא שטיבל שעדיין לא קראו בו את המגילה ולהמשיך בשגרת הפורים.

—

למה אני מספר לכם את מורשת הקרב הזו?

כי השבוע קראתי שהאוצר ומשרד החקלאות רוצים להכניס את הירקות והפירות לפיקוח. על סמך מה? בבדיקה מדגמית גילו שהרווח הגולמי והתפעולי של המחלקות האלה ברשתות השיווק גבוה מהממוצע ברשת.

כלומר, יושבת חבורה של פקידים, שמעולם לא ניסו למכור דבר למישהו, ומחליטה על מדיניות כלכלית שתגרום נזקים על סמך בדיקה מדגמית שהם לא מבינים את משמעותה.

—

הם לא מבינים את הפער בסיכון המסחרי בין מחלקות הקפואים והקטניות היבשות למחלקות של המוצרים הטריים. הם לא מבינים שרשתות השיווק חייבות לשאוף לרווחיות גבוהה יותר על מוצרים טריים אחרת הן חשופות להפסדים.

הם לא מבינים איך פיקוח כזה יוריד דרמטית את הגמישות של הרשתות ולכן יגרום להם לצמצם סיכונים, להקטין את המבחר ואפילו להעלות מחירים בטווח ארוך.

מה שיותר מרגיז מזה הוא שאת כל המהלך הזה הם עושים אחרי שמחקר של מרכז המידע של הכנסת קבע שפער השיווק של ירקות במדינת ישראל נמוך ביחס לרוב המדינות המערביות.

—

במחקר שהוזמן על ידי חברי הכנסת זבולון כלפה ואורי אריאל, מי שכיום שר חקלאות בעצמו, בוצעה השוואה של פערי השיווק על ירקות שונים בין ישראל למדינות שונות באירופה וארה"ב. כך למשל פער השיווק של תפוחי אדמה בישראל הוא 1.97 שקל, שהם 66% מעל המחיר שהחקלאי מקבל לעומת 5.33 שקלים בבלגיה שהם 752% ממחיר החקלאי; 3.85 שקלים בפינלנד שהם 337% ממחיר החקלאי ו-2.41 שקלים שהם 195% ממחיר החקלאי בממוצע באיחוד האירופי.

כך ממשיכה הסקירה על פירות וירקות שונים וברובם התמונה דומה. באירופה וארה"ב בדרך כלל פערי השיווק גבוהים משמעותית מישראל. לזה תוסיפו שבמדינות שנסקרו קר יותר ולכן צריך להוציא פחות על קירור, יש יותר אופציות ליצור תחרות במקטע הסיטונאי בתוך המדינה, קל יותר ליצור תחרות עם ספקים ממדינות שכנות והכמויות הנמכרות במקטעים הקמעונאים גדולות יותר ולכן יש יתרון לגודל.

כלומר, למרות שלישראל יש את כל הסיבות להציג פערי שיווק גבוהים יותר.

אבל זה לא המצב במציאות הישראלית. אז למה לפקח על המחירים? למה לבצע מדיניות הרסנית כזו אם הנתונים מראים שאין אפילו בעיה שצריך לפתור?

—

הם מחליטים על המדיניות הפופוליסטית הזו כי זה פופולארי. התפקיד שלנו פה זה לדאוג שנזקים לכלכלה יפסיקו להיות פופולאריים.

אמציה סמקאי הוא כלכלן, יו"ר עמותת בצדק למדיניות יהודית