צביעות השמאל והפסד המיליארדים • מי באמת מפגין נגד טראמפ?

צילומים: סרז' אטאל, נועם ריבקין-פנטון | פלאש 90

ההפגנות שפרצו "ספונטאנית" לאחר שנסגר הגולל על סיכויי זכייתה של הילרי קלינטון בנשיאות ארצות הברית, ולאחר שזו נשאה את נאום ההפסד, לא נולדו בחלל ריק. מבט שטחי על הערים בהן התקיימו אותן הפגנות, מצביע על השסע החברתי הכלל-עולמי, הגדול ביותר מאז קרסה חומת הברזל ותמה המלחמה הקרה.

מברקלי וס. פרנסיסקו במערב ועד ניו-יורק ושיקגו במזרח, עובר קו מחבר מטריד מאוד. בברקלי שוכנת האוניברסיטה הכי האסלאמית בקליפורניה בפרט ובארצות הברית בכלל. ס. פרנסיסקו הייתה מעוז ליברלי מאז שנות השישים ועל ניו-יורק אין מה להרחיב במילים. אין יום בו לא מתקיימת איזו שהיא הפגנה בתפוח הגדול. מה זה משנה בעד או נגד. כל עוד יש מי שמספק תעסוקה לשוטרי הכרך.

ושיקגו, אוי, שיקגו. ממלכת השמאל היהודי של ארצות הברית. העיר שבראשה עומד רם עמנואל, ראש הסגל לשעבר של חוסיין אובמה בכהונתו הראשונה, ואחד מיהודוני אמריקה אם לא מייצגם האולטימטיבי. לא פלא איפה שבטמפלים רפורמיים בארצות הברית ניכרה תחושת אבל בשבת האחרונה. כפי שהעיד הרב בני לאו שבעצמו לא נמנה על השמרניים שבקרב הרבנים בלשון המעטה. אך גם הוא הזדעזע לנוכח האבל שפקד את הקהילות הרפורמיות בארצות הברית.

לא הזכרנו את וושינגטון שכבר מזמן ניתקה את עצמה מארצות הברית ומהעם שהיא משמשת בירתו, בדיוק כפי שתל-אביב ולונדון התנתקו מהפריפריה והאמינו שהם העם, עד שהוכו שוק על ירך אם בבחירות האחרונות בישראל ואם במשאל העם על ההתנתקות מהאיחוד האירופי.

מילה אחת בלבד: צביעות!

אבל מה שמעניין יותר מכל, הוא זהותם של המפגינים ושל מפעיליהם. השאלה הזו מתחדדת לנוכח העובדה המתבקשת מאליה: מרבית המפגינים הם צעירים, רובם הגדול סטודנטים. זה מעניין במיוחד לנוכח האידיאולוגיה של השמאל. אותו שמאל קיצוני ששולט עדיין בתקשורת, במערכת המשפט ובנקודות מפתח נוספות.

לכאורה, השמאל דוגל בשוויון זכויות לכל. בהענקת זכויות סוציאליות נרחבות ובהטלת מגבלות על העשירים ופירוק התאגידים הגדולים. על הדרך כמתבקש, דורש השמאל שיח נקי מעובדות החיים, מה שמכונה פוליטיקלי קורקט – תקינות פוליטית. כך הפך הכושי לאפרו-אמריקאי ומהגר העבודה לפליט. כך הפך טרור אסלאמי לאירוע פלילי ובדיקות ביטחוניות ומעקב אחר מחבלים בפוטנציה להפרת זכויות אדם.

המוזר הוא שרבים מתומכיה של קלינטון היו דווקא בעלי התאגידים הגדולים, המיליארדרים שנוצרו בזכות השוק החופשי. אלה שהשמאל הקיצוני שואף לחסל בדרכו לקומוניזם המערבי. אם היו אלה בעלי גוגל ופייסבוק ואם היו אלה עשירים אחרים שעשו שימוש במקלטי ותכנוני מס בניגוד להשקפתם של מרבית הצעירים המפגינים הרדיקליים.

איך זה מסתדר? איך אנשים שמרצים שוב ושוב על דמוקרטיה לא מסוגלים לקבל את הכרעת הרוב הדמוקרטי כאשר היא לא מתאימה לצרכיהם הפוליטיים? איך זה שבשר התותחים, אותם מפגינים שנשלחו לרחובות, לא ייהנו לעולם מפירות שלטון השמאל?

התשובה לכל השאלות הללו וגם לשאלות שלא נשאלו כאן, נעוצה במילה אחת בלבד – צביעות! לא שוויון זכויות הם דורשים כי אם זכויות יתר לעצמם. לא רחמים וחמלה לפליטים מסכנים מאזורי מלחמה, כי אם כוח אלקטוראלי פוטנציאלי שיאפשר להם להמשיך ולשמור לעצמם את זכויות היתר ועמדות הכוח שהשיגו במרמה לאורך השנים. כאן בישראל, כמו גם שם בבריטניה ובאמריקה. ההפגנות ישככו במהרה והעולם יחזור לשגרה. אבל המהפכה כבר החלה. התהליך כבר בסופו, ואנחנו נהיה עדים לכך שוב ושוב.

לב מלכים ורוזנים

במחקר מכונה תופעה כזו כריאקציה. השמאל נולד אחרי מלחמת העולם השנייה כריאקציה לתוצאות האיומות שלה. עכשיו התהפך הגלגל. נזקי השמאל הקיצוני שהלך והשתלט על השמאל ההגון, יצרו את הריאקציה הבריאה הזאת. מי שרואה במחבל שרוצח ילדים לוחם חופש, מי שרואה בעבריין מהגר עבודה פליט שיש לחוס עליו, אינו אלא צבוע!

לסיום, במאמר מוסגר, היה בכך סוג של צדק פואטי כאשר אותם עשירים תומכי שמאל קיצוני, הימרו בכספם על תוצאות הבחירות באמריקה ומשאל העם בבריטניה ואיבדו מאות מיליארדי דולרים. כתוצאה ממשאל העם בבריטניה איבדו עשירי העולם כ-212 מיליארד דולר. כתוצאה מבחירת טראמפ לנשיא ארצות הברית, איבדו עשירי ארצות הברית למעלה מתשעה מיליארד דולר, לפי דיווח ברשת התקשורת 'בלומברג' וכלל עשירי העולם איבדו קרוב לשישים מיליארד.

וממש לסיום, עבורנו, תושבי ארץ הקודש ויהודי העולם. חשוב שנזכור כי לב מלכים ורוזנים ביד ה' ולא נתלה את יהבנו באף בשר ודם. שגשוגנו והצלחתנו אינם תלויים במה שיאמרו הגויים, אלא במה שיעשו היהודים. לנו, כיהודים, יש תפקיד בעולם הזה, להודיע לכל ברואי עולם שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו.