רשתות המזון משכו את עתירתן נגד הרשות להגנת הצרכן

סימון מחירים | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

עתירה שהוגשה על ידי איגוד רשתות שיווק המזון בלשכת המסחר יחד עם תשע רשתות שיווק גדולות נגד מדיניות האכיפה של 'סימון מחירים' נמשכה ע"י העותרות.

הדיון בעתירה בנושא התקיים בפני השופטים מלצר, קרא ומינץ בראשותו של השופט מלצר ואת הרשתות ייצגו בדיון עו"ד פרופ' אריאל בנדור ועו"ד שי פניני.

לטענת הרשתות, מדיניות האכיפה בנושא קשה מדי; אין הלימה בין תקנות ההפחתה לבין מדיניות האכיפה של הרשות; מדובר בפעולות שלא ניתן לבצע אותן בצורה ממוכנת, ובחנויות המדוברות יש מעל לחצי מיליון פריטים הדורשים סימון על ידי עובדים ולכן לא ניתן לצפות להתאמה מושלמת.

עוד נטען בעתירה כי ישנו חוסר מידתיות באופן העיצום המוטל בפועל, אין זכר לכך שבהצעת החוק התכוון המחוקק שעל הפרה ראשונה תינתן רק התראה. והאבסורד הגדול שקיים בו הוא דין הפרה של מוצר אחד זהה להפרה של 100 מוצרים. במהלך דבריהם, הם הצביעו על הקפיטריה של בית המשפט שבה לא היה סימון ולו של מוצר אחד ומנגד הרשתות עם עשרות ומאות אלפי מוצרים נדרשים ל-100% סימון.

מאידך, ההפרות לא מתועדות ע"י האוכפים באופן מלא (צילום), כאשר לדעת המדינה הדרישה להגברת התיעוד תביא לנטל בלתי סביר על הרשות. אולם לרשתות יש קושי לדעת היכן הייתה בעיית הסימון ולעקוב אחריה וכמו כן, לא קיים מחקר ויעדים של מדיניות האכיפה של הרשות. זאת כאשר, כאמור, הרשות דורשת עמידה ב-100% סימון מוצרים.

אין חולק על כך שסימון מחירים על המוצרים מגביר את התחרות ואת השקיפות, אולם לדעת הרשתות קיימת מדיניות אכיפה קשה ללא פרופורציות.

לעומת זאת, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן טענה בכתב התשובה שהגישה לבג"צ, כי מרבית העותרות הגישו כנגד הרשות ערעורים בנושא העיצומים הכספיים שהוטלו עליהן ואלו נדחו, תוך שחלק לא מבוטל מהטענות הנטענות בעתירה, נטענו גם באותם הליכים משפטיים כנגד העיצומים הכספיים.

לטענת הרשות להגנת הצרכן רצון העותרות הינו ליצור פתח רחב לאי קיום הוראות החוק, וזאת במיוחד בעניינם של עסקים גדולים בהם נמכרים מאות אלפי מוצרים, וזאת בכסות יצירות נסיבות מיוחדות של ביצוע הפרות מתוך מה שהעותרים מכנים "טעויות אנוש".

עוד טענו ברשות כי העותרות ביקשו 'פטור' ממילוי הוראות החוק לעניין החובה להצגת מחיר על גבי מוצר, והטעויות באופן הצגתו, דבר הסותר את הוראות החוק אשר קובעות במפורש כי לגבי כל מוצר ומוצר בנפרד יש להציג מחיר על גביו, וכי אין להטעות לגבי מחירו של אותו המוצר.

ולגבי העתירה עצמה ענו ברשות, כי הסעד המבוקש במסגרת העתירה חותר תחת תכלית החוק ושיטת הטלת העיצומים הכספיים המקובלת בחקיקה בישראל, ולפיה החוק קובע סכומים קבועים עבור כל הפרה, וכן נסיבות הפחתה קבועות ושיעורי הפחתה קבועים, וזאת במטרה להביא לאכיפה שוויונית, יעילה ושקופה.