הגלגל התהפך בזכות תושייתו של הטוען הרבני

עשינו עסק או שסידרת אותי? אילוסטרציה: Pop Paul-Catalin | שאטרסטוק

בפני בית הדין הופיעו התובע שהעסיק את הנתבע בעבודות גמר בביתו. סך עלות השיפוץ על פי החוזה בין הצדדים עמד על 30 אלף שקל, מתוכם שולמו לנתבע 25,400 שקלים טבין ותקילין. אבל הנתבע לא סיים את העבודות ובנוסף נתגלו ליקויים בעבודות שביצע. התובע הביא חוות דעת של מהנדס לצורך תימוכין בתביעתו. הוא דרש מהנתבע להחזיר לו את התשלום שקיבל בסך 25,400 שקל פלוס עלות חומרים בסך 3,240 שקל, פלוס שכר טרחת מהנדס בסך 1,989 שקל, פלוס עלות פירוק ופינוי בסך 5,000 שקל. בסך הכל דרש התובע 35,629 שקלים.

לעומתו טען הנתבע, כי התובע היה מודע לכך שאינו בעל ניסיון ובשל כך הוא היה מעורב ולמעשה פיקח על כל עבודות הבניה. התובע טוען מצידו שלא מיניה ולא מקצתיה, הוא אינו מומחה והבנתו כשל האדם הסביר. לדבריו, מדובר בטעויות מקצועיות של הנתבע ועליו לשאת בכך. הוא אף הדגיש כי בחוזה הוצהר שהנתבע בעל יכולת מקצועית בתחום, ושסייר במבנה והתחייב לעבודות המדוברות. הנתבע טען שחתם על החוזה רק לאחר תחילת ביצוע העבודות, ושהאמור בו אינו תואם את שסוכם ואת שהתרחש בפועל.

למעשה, בשלב הזה מצבו של הנתבע מבחינה משפטית-הלכתית, היה בכי רע. היות והוא לא ביצע את העבודה עליה התחייב בחוזה, ולכאורה פשוט היה שעליו להחזיר את הכספים ולהפסיד את ימי העבודה הרבים שהשקיע בעבודה הזו.

בשלב זה קם הטוען הרבני וטען בשם הנתבע: "יש כאן 'אונאה' במובנה ההלכתי". היינו תשלום לא סביר עבור עסקה שהתבצעה. שהרי ברור לכל בר דעת כי עבודה כזו לא מתומחרת בסכום כה נמוך, היות ומדובר בעבודה בעלת היקף רב, שמחירה המקובל מתקרב לפי שלושה מהסכום שעליו סוכם, לפיכך, טען בשם הנתבע כי התובע הונה אותו, והעסקה בטילה!!!

לאור טענה זו התהפך הגלגל, ומצבו של התובע היה בכי רע… הכרעת בית הדין בסופו של יום הייתה, כי לנתבע יתרת זכות על סך 992 שקל, ומן הראוי היה לחייב את התובע להשלים את שכרו. אך יחד עם זאת לאור טענותיו ומענותיו של התובע, לא יצא הדבר מכלל ספק, ובית הדין נמנע בשל כך מלחייב את התובע בתשלום סך זה.

—

הרב נחמיה נשר נמנה על צוות רבני 'מכון תורת המשפט'.

גם אתם רוצים להיות טוענים רבניים? הקישו כאן