"המערב הפרוע" בשטחי הגליל הגיע לסיומו (בינתיים), כאשר הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת עילית כתב אישום נגד שלושים ואחד נאשמים. האם יוכלו יזמי וקבלני הצפון לנשום לרווחה? לא בטוח
יאיר גליק 18.02.2017
צילומים: יוסי זמיר, חן ליאופולד, לירון אלמוג | פלאש 90 פרקליטות מחוז צפון הגישה ביום שישי האחרון לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד 31 נאשמים וחברות מאזורים שונים בארץ בגין מספר רב של אישומים בעבירות של פעילות בארגון פשיעה, קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, עושק, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה וקבלת דבר במרמה, שבוצעו במסגרת חברות בארגון פשיעה ,עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ועבירות נוספות.
מעניינת העובדה שמרבית הנאשמים אם לא כולם, הם ערבים ישראלים שפעלו במשך חמש שנים בתור ארגון פשיעה שקנה לעצמו שליטה וצבר מוניטין, בתחום דמי החסות באזור הצפון, מרמת הגולן ועד לגליל העליון והתחתון.
עוד מעניין כי הנאשמים הקימו חברות בשמות ישראליים וכי מי שעמד בראש הארגון הוא ערבי בעל שם ישראלי. העבריינים דאגו להפצת שמם באמצעות מדבקות ועליהן הכיתוב 'רעם' ומספרי טלפון, אותם הדביקו באתרי בנייה ועל הכלים הכבדים שזכו להגנתם, בתמורה לדמי החסות. המדבקות הן אלו ששמרו על הרכוש מצד אחד, והזהירו אחרים שלא להתקרב ולהתחרות ב"שירות" השמירה שהציעו.
מעיון בכתב האישום עולה כי המיתוג הצליח ושמו של הארגון וראשיו נודע ברבים, באמצעות האימה שהוטלה על ידם, ונזק הרכוש שנגרם למי שלא ביקש או הסכים לקבל את חסותו. כתוצאה מכך, חששו מפניהם גם קבלנים ובעלי עסקים אשר לא נפגעו או אויימו ישירות על ידיהם ומפאת האימה שהוטלה על האזור כולו על ידי הארגון, הסכימו אף הם, ולעתים אף ביקשו לקבל את חסותו של הארגון ולשלם דמי חסות, מבלי שיזכו לשמירה בפועל על עסקיהם, אלא רק להגנתה של "המדבקה".
הנאשמים פעלו, באופן מאורגן ומתוחכם, על מנת ליצור לדמי החסות חזות חוקית ולגיטימית, תחת מטרייתן של חברות שמירה ואבטחה רשומות ובעלות היתרים כדין, אשר היו, הלכה למעשה, בשליטת ארגון הפשיעה. הם דאגו להנפקת חשבוניות כוזבות, ולהלבנת הכספים ששולמו כדמי חסות, בסך כולל של מיליוני שקלים רבים, באמצעות חברות השמירה, תוך שימוש בחברות קש אחרות, ובעסקים למתן שרותי מטבע.

העקשנות השתלמה
מכתב האישום עולה כי צפון הארץ היה ל"מערב פרוע" בו אין דין ואין דיין. בראש הארגון עמד בדואי בעל שם הנחזה להיות ישראלי בשם גולן בן האיל הייב מטובא–זנגריה שעל ידי ראש פינה. יחד עם דודו פרג' הייב נהגו השניים לגבות דמי חסות ממספר רב של בעלי עסקים, קבלנים, ובעליהם של כלים כבדים, ברחבי אזור הצפון, ובפרט בשטח רמת הגולן, אצבע הגליל, אזור ראש פינה, חצור, צפת והגליל התחתון המזרחי תוך שימוש במותג 'רעם' שאיננו חברה רשומה או עוסק מורשה, לא כל שכן איננו חברת שמירה מורשית.
השניים ניהלו שתי "חברות שמירה": 'חוד אבטחה בע"מ', 'מקיפי מרום 300 בע"מ', והשתמשו לקידום מטרותיהם בשתי חברות שמירה נוספות: 'כנפי עטלף שירותי אבטחה בע"מ' ו'ד.ס. בטחון בע"מ'. אך לא תמיד הצליחו העבריינים במלאכתם. קבלנים בצפון גילו שניתן לנצח את הכנופיה כפי שמלמד הסיפור הבא: בנובמבר 2016, החלה חברת 'א.צ. אבידן בע"מ' בבעלות יניב אבידן, בעבודות עפר ופיתוח באתר בנייה בשכונת 'רמת רזים' הסמוך לשטח מרעה שבשליטת משפחת סועאד שהיו עושי דברו של גולן.
במסגרת העבודות, העלו עובדי חברת אבידן לשטח האתר כלי עבודה וציוד כבד. אבידן יצר קשר עם חברת שמירה מהדרום (גם היא בבעלות בדואים) וביקש את שירותיה. לאתר הבנייה נשלחו שני שומרים בדואים מהדרום: מוחמד אל קורעאן ואחמד אל קורעאן. משהבחינו בני משפחת סואעד בתחילת העבודות באתר, הסמוך לחווה ולשטחי המרעה שבחזקתם, קשרו קשר עם גולן, לדרוש לעצמם דמי חסות מבעלי האתר, במסווה של "שרותי שמירה". במסגרת הקשר סיכמו גולן ובני משפחת סואעד, כי ככל שבעלי האתר וחברת השמירה המועסקת בו לא ייעתרו לדרישתם, יאיימו עליהם וינקטו בפעולות אלימות לשם קידום מטרת הקשר ובמטרה להשיג דמי חסות על האתר.
הם הגיעו למקום ודרשו מיניב ומשני השומרים הבדואים מהדרום להעביר את השמירה באתר מידיהם. במהלך המפגש אמרו ליניב כי שטח האתר שייך להם וכי "מגיע להם" לשמור את השטח. בשיחה נוספת הבהירו לבעל חברת השמירה מהדרום, כי: "זה האזור שלנו, רק אנחנו שומרים באזור הזה. אף אחד לא יכול לבוא אלינו מאזור אחר". הוא אמנם חש מאוים מתוכן הדברים אך הורה לשומריו להישאר במקום ולשמור באתר.
לא חלף זמן רב וגולן הורה לארבעה אנשים מטעמו להגיע לאתר הבנייה, להטיל אימה על השומרים ולשדוד חלקים מן הציוד שבאתר, במטרה להביא לידי העברת החסות על האתר לידיו ולידי ארגון הפשיעה שלו. במקביל, דאג גולן לסדר לעצמו "אליבי" ללילה הקרוב, בכך שהזמין עבורו חדר במלון 'ליאונרדו פלאז'ה' בחיפה. באחד הלילות בשעה ארבע לפנות בוקר הגיע לאתר רכב מסוג "איסוזו טרופר" ובו ארבעת השודדים, כשהם רעולי פנים וחמושים בנשק.

השודדים איימו בנשק על השומרים. אחד מהם הכה את אחד השומרים בראשו עם אקדח עד שנפל. השודדים הכניסו את השומרים בכוח לתוך קונטיינר שהיה במקום. אחד השודדים איים עליהם באמרו כי יש לו רשות והוראה לירות בהם, וכי הם מהדרום ויעבדו בדרום, והוא וחבריו הם "בדואים מהצפון וזו עבודה שלהם", וכי הם "באים לקחת פרוטקשן מבעלי האתר".
בהמשך, כלאו השודדים את השומרים בקונטיינר, פרצו לכלים הכבדים, גרמו להם נזקים, פירקו וגנבו מהם חלקים בשווי כולל של מאות אלפי שקלים. מדובר בחלקים ספציפיים וייחודיים לכלים מהם נגנבו, שאינם שימושיים לכלים אחרים. מטרתם הייתה להשבית את הכלים, ולהניע את בעליהם לשלם עבור החזרתם בכסף או במתן דמי חסות.
הם גם נטלו את הטלפונים הניידים של השומרים ונעלו אותם בג'יפ שלהם שחנה באתר. את מפתחות הגי'פ נטלו עמם על מנת למנוע מן השומרים להזעיק עזרה. בבוקר למחרת כאשר הצליחו השומרים להזעיק עזרה ולדווח על השוד, יצר אחד מהם קשר עם גולן, הודיע לו כי הוא מייחס לו ולנאשמים את האחריות לשוד, ודרש ממנו לדאוג להחזרת הציוד שנגנב. גולן הכחיש קשר לשוד, אולם הסכים לסייע בהחזרת הציוד לאתר.
לאחר דין ודברים, התקיימו מפגשים בין השומר ובין גולן ופרג', במפגשים אלה הסכימו השניים להחזיר את הציוד שנגנב מן האתר, ודרשו שהמשטרה לא תהיה מעורבת בעניין… בימים הבאים, אף הסכים גולן לפצות את השומרים על נזק שנגרם למערכת ההפעלה של הג'יפ שלהם, כתוצאה מגניבת המפתח על ידי השודדים.
