הנפט מטפס? אז מה, העולם כבר לא מה שהיה • העידן הנזיל

צילומים: ded pixto, Dabarti CGI, Kwanjitr | שאטרסטוק

בערב שבת קודש פרשת בלק, ח' תמוז תשס"ח, הגיע הנפט למחיר שיא של קרוב ל-150 דולר לחבית, ולחשוב שארבעים שנה קודם לכן היה מחירה של חבית נפט לא יותר משלושה דולרים!

נכון אמנם שלאורך השנים השתנו תהליכי ההפקה והתייקרו בשל פרמטרים רבים, החל מהסכמי וחוקי עבודה במדינות שונות וכלה בציוד המכאני הנדרש להפקת הנפט. אך עדיין קשה מאוד להבין זינוק של עשרות אלפי אחוזים בתוך פחות מחצי מאה.

למעשה, הסיבה המרכזית לעליית וירידת מחיר הנפט, תלויה בחוק הכלכלי הבסיסי: היצע וביקוש. כאשר הביקוש עולה, המחיר עולה יחד איתו. אך ישנו חוק כלכלי נוסף. ככל שהביקוש עולה ומעלה עמו את המחיר, כך מצטרפים מתחרים נוספים לשוק ויוצרים היצע נוסף.

האמת היא שאין בעולם סחורה כה תנודתית כמו הנפט ומחירים כה מצוטטים כמחירו. הנפט הוא מקור לאנרגיה. והעולם זקוק לאנרגיה על מנת לצמוח. מטבע הדברים, כמו בכל עניין כלכלי, גם הנפט נתון למניפולציות של בעלי האינטרסים הכלכליים.

כאלה הם המדינות החברות בקרטל הנפט 'אופ"ק' שהוקם בשנות השישים של המאה הקודמת למניינם על ידי מי שהיו אז יצרניות הנפט המובילות בעולם. רובן מדינות מוסלמיות במזרח התיכון. מדינות אלו ניסו לווסת את היצע הנפט בשוק העולמי על ידי קביעת מכסת תפוקה לכל אחת מהן.

הן הצליחו בכך במשך שנים רבות. כך למשל, במלחמת יום הכיפורים, יצרו מדינות הקרטל את מה שכונה לאחר מכן כ"משבר האנרגיה העולמי", כאשר העלו בחדות את מחירה של חבית משלושה דולרים לחמישה באמצעות תיאום מחירים ביניהן.

מה נותר מהזהב השחור?

מאז עברו הרבה גלונים של נפט בצינורות והקרטל נקלע לצרות. נפט התגלה בים הצפוני והפך את נורבגיה למעצמת נפט ולאחת המדינות העשירות באירופה. מחירי הנפט הגואים הביאו שלל של פיתוחים טכנולוגיים שהפחיתו את התלות בנפט ושיטות הפקה חדשות גרמו לניצול טוב יותר של משאב הטבע.

כל זה, יחד עם המיתון העולמי, הביא לירידה במחירי הנפט עד לשפל של כשלושים דולר לחבית. בי' בשבט השנה, ירד מחירה של חבית לשפל של 26.5 דולר. כמעט זהה למחירו בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת.

ושוב, מאז החורף הקודם, חזר מחיר הנפט לטפס והיום הוא נסחר סביב שער של 50 דולרים לחבית. מדינות אופ"ק התכנסו השנה מספר פעמים במטרה לנסות ולהחזיר את הסוסים לאורווה ולפעול לעליית מחירים. אבל הן בבעיה גדולה מאד מעבר לחילוקי הדעות ביניהן בעניינים של דת ופוליטיקה. גם איראן השיעית שרוצה להשתלט על העולם הערבי ובכלל וגם סעודיה הסונית יריבתה המושבעת, מבינות שאם המחיר יעלה יותר מדי, ימהרו צרכניות הנפט למצוא פיתרונות זולים יותר באמצעות פיתוחים טכנולוגיים. אם המחיר יהיה נמוך מידי, הכנסותיהן תפחתנה והן עלולות לעמוד בפני משבר כלכלי שיביא עמו זעזועים פנימיים.

את הדילמה הזו אין מי שיפתור עבורן. תגליות הגז הטבעי במקומות שונים בעולם, באגן הים התיכון ובישראל, מתחרות אף הן על שוק האנרגיה העולמי. המודעות הסביבתית והמאבק (המזויף) של המדינות המפותחות והעשירות בהתחממות הגלובלית, מביאה לחקיקת חוקים שמעודדים מעבר לאנרגיות מתחדשות דוגמת אנרגיית השמש, הרוח ואנרגיה הידרואלקטרית. כל אלה מקטינים את הביקוש לנפט ופוגעים בסיכויי ההצלחה של הקרטל.

בקיצור, דילמה לא פשוטה עומדת בפני שרי הנפט של מדינות אופ"ק. ככל שהם יצליחו לצמצם את כמות הנפט בשווקים, הם יגדילו את המוטיבציה העולמית למציאת תחליפים (והם כבר קיימים). ככל שהם ייכשלו בצמצום ההיצע, הם אמנם יפחיתו את הכדאיות הכלכלית של התחליפים, אך כלכלת מדינותיהם תיפגע.

בשוק האנרגיה נושאים עיניים למדינות המתפתחות ומקווים שהצמיחה באותן מדינות תביא להגדלת הביקושים. אבל, העולם צועד קדימה, וככל שאותן מדינות מתפתחות ואיכות החיים של תושביהן עולה, עולה גם המודעות לאיכות הסביבה ובמילא, לחשיבות שבאנרגיה ירוקה.

במשפט אחד אפשר לומר שבדיוק כמו שהנפט הוא משאב מתכלה, כך גם המדינות המפיקות אותו, לפחות אלו החברות בקרטל אופ"ק. די בעיון קצר ברשימת החברות בארגון הזה על מנת להסיק את המסקנה המתבקשת: תהילתן מאחוריהן. סעודיה, איראן, אלג'יריה, עיראק, וונצואלה, ניגריה ולוב, הן מדינות בדרך לשקיעה או שהן כבר שקעו מזמן במלחמות ובמשברים כלכליים.

מזהב השחור נותר רק השחור.