"הפרת חוק מתמשכת שנעשתה בעיניים פקוחות". אז מה?

צילומים: יונתן סינדל | פלאש 90

לפני קצת פחות משלוש שנים נחשפו אזרחי ישראל להסדר שחתם 'בנק לאומי' מול רשויות המס בארצות הברית ובמסגרתו שילם קנס חסר תקדים של 400 מיליון דולר. הרשויות בארצות הברית טענו כי הבנק אפשר ללקוחותיו להלבין הון במשך שנים ארוכות.

הקנס השתיק את הפרשייה ההיא למרות שבמסגרתה עלו חשדות חמורים מאוד נגד עובדים בכירים בבנק. הכסף הגדול שיצא מקופת הבנק ולא מכיסיהם של האחראים למעשה, חתם את הגולל על הפרשה ההיא. מה שגרם לנו להיזכר באותה פרשה כמעט שלוש שנים לאחר שנשכחה, היא עתירה שהוגשה נגד מינויו של מי שהיה אז יושב ראש ועדת הביקורת של לאומי, משה וידמן, ליושב ראש בנק 'מזרחי-טפחות' לפני כחמש שנים. המינוי שזכה בזמנו לאישורו של הפיקוח על הבנקים מעורר את השאלה מה תפקידו של הפיקוח ועד כמה הוא מגן על לקוחות הבנקים.

יש לכם מה לספר לנו כדי שנספר לכולם? הייתם עדים לאירוע חדשותי שעדיין לא פורסם? כתבו לנו!

ממש לקראת סיומה של שנת הכספים הקודמת נידונה בבית המשפט העליון בקשה למתן צו על תנאי נגד המפקחת שאישרה את המינוי, נגד בנק לאומי, בנק מזרחי טפחות ווידמן עצמו. מגישי העתירה גוללו את פרשת הכופר ששילם בנק לאומי (מכספם של בעלי מניות הבנק, קרי, ציבור המשקיעים) וטענו כי אישור המינוי נעשה שלא כדין.

ניתן להניח כמעט בוודאות שבנק, כל בנק, לא ימהר להיפטר ממאות מיליוני דולרים סתם כך. עצם הנכונות להגיע להסדר, מוכיחה שהבנק ידע עד כמה מוצקות ההאשמות החמורות נגדו והבין שהדרך הנכונה ביותר והזולה ביותר להגן על הנהלתו היא לשלם את הקנס ולסגור את הסיפור.

הבעיה החמורה היא שמי שהיה אמור "לעלות" על המעשים החמורים לכאורה, הייתה ועדת הביקורת של הבנק והעומד בראשה, משה וידמן. בכירי הבנק מאותה תקופה פרשו מתפקידיהם וכבר אינם חלק מהמערכת הבנקאית, אך וידמן שהיה אמור להיות שומר הסף, מונה, כאמור, ליושב ראש מזרחי-טפחות. העותרים טוענים כי בנק ישראל כשל בתפקידו כמפקח על המערכת הבנקאית וחמור מכך, הם טוענים כי המפקחת על הבנקים, הגב' חדוה בר, הייתה חלק מההנהלה הבכירה של הבנק בחלק מאותן שנים בהן בוצעו המעשים החמורים. כך שיש כאן לכאורה ניגוד עניינים.

בר כמובן טוענת כי חלפה תקופת צינון מאז סיימה את תפקידה בבנק, ומשכך אין כל ניגוד עניינים במעשיה. היא אף טוענת כי בהסכם שחתם לאומי מול הרשויות בארצות הברית, לא נרשמה כל התייחסות לוידמן, מה שמוכיח שהוא אינו מנוע מלכהן כיושב ראש בנק בישראל. המעניין הוא כי כמעט ואין בנמצא התייחסות בתקשורת הכלכלית לשאלות העולות מאישור המינוי. אותן שאלות שעלו על שולחנו של בית המשפט העליון.

הדבר מוזר שבעתיים לנוכח העובדה שבדיון בעתירה, אמר שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, מי שהיה בעבר היועץ המשפטי לממשלה, כי בהתאם לנתונים שבידיו, לא התקיים דיון רציני טרם אושר מינויו של וידמן לתפקיד הרם. הנה ציטוט חלקי מתוך דבריו של מזוז בדיון: הפרשה מאד חמורה לא רק בגלל שהיא עלתה לציבור הון, אלא בגלל שזאת הייתה הפרת חוק מתמשכת ושיטתית שנעשתה בעיניים פקוחות ולא בהיסח דעת.

ולמרות זאת, למרות שלכאורה לא מילא וידמן את תפקידו, בחר בנק ישראל לאשר את מינויו לתפקיד. מזוז אמר בדיון שההסברים של בנק ישראל למינוי התמוה היו מתגוננים ולא ברורים. יתרה מכך, הוא ביקר את המפקחת על הבנקים שמשום מה לא חתמה על התצהיר שמאשר לוידמן לשמש כיושב ראש אחד מחמשת הבנקים הגדולים בישראל.

אם כך, תהה השופט, מה באמת תפקידה של המפקחת על הבנקים. לא ברור האם בר אכן בדקה, חקרה ומצאה שוידמן אכן ראוי למלא את התפקיד. אבל בעינינו, הדבר המוזר ביותר, הוא העובדה שהתקשורת הישראלית שממהרת להביע דעה בכל תחום, ממלאת את פיה מים. מדוע? שאלה אחרת שהעלינו כבר בתחילת הדברים נוגעת לתפקודו של הפיקוח על הבנקים. האם תפקידו להגן על הבנקים או על לקוחותיהם?

לצערנו אין לנו (עדיין) תשובות לשאלות הללו. את תגובתו הלא מספקת של בנק ישראל, אפשר לקרוא בפרוטוקולי הדיונים של בית המשפט העליון.