חומה ומחדל

החומה הסינית | צילום: חן ליאופולד, פלאש 90

בשבעה לאוקטובר חצו באין מפריע המוני מחבלים את גדר המערכת ברצועת עזה, לאחר שפרצו אותה באמצעות דחפור, וסימאו את עיני התצפתניות באמצעות רחפנים מתפוצצים – כאלה שקונים בחנות צעצועים. אין זו הפעם הראשונה שזה קורה לישראל. גם לפני מלחמת יום הכיפורים הסתמכה ישראל על "קו בר-לב", קו ביצורים גדול ואימתני, שנבנה במשך זמן בהשקעה ממונית אדירה, ובסופו של דבר המצרים הכריעו אותו באמצעות התזת זרנוקי מים בלבד.

במהלך ההיסטוריה היו עוד מקרים רבים שבהם ביצורים אדירים לא סייעו, בסופו של דבר, לעמוד מול אויב נחוש: החומה האטלנטית האדירה שהקימו הגרמנים לא עמדה בפני פלישת בנות הברית, קו מז'ינו האדיר נעקף על ידי הגרמנים באמצעות כיבוש בלגיה, הרוביקון לא עצר את יוליוס קיסר מלהגיע לרומא, המונגולים הכניעו ערים בצורות באמצעות מצור – וכך גם עשו האירופאים בקרבות רבים ביבשת. אפילו החומה הסינית האדירה, בת יותר מששת אלפים קילומטר, לא עמדה בפני האויבים – הברברים והמונגולים, כפי שמבטא היטב הציטוט הבא:

"האנשים של צ'ין בנו את החומה הארוכה כהגנה כנגד הברברים. החומה הארוכה התרוממה, והאימפריה התמוטטה. אנשים עדיין צוחקים על כך היום. מי היה מתאר אז שהמינג, על מנת להגן על עצמם מאויביהם הצפוניים, יחליטו גם הם לבנות חומות כתשובה לכל בעיותיהם. הם קראו לחומתם חומת הגבול, במקום חומה ארוכה. הם בנו חומות, בלי לעצור לרגע לשאוף אוויר, וברגע שהוכרז כי החומות נבנו במזרח, דווח כי המון ברברים פשטו במערב… כשהברברים נסוגו, שוב עלו החומות. הבנאים עבדו מהזריחה עד השקיעה, ומה היה הטעם? האצילים והשרים כולם גנבו מכספי הממשלה, מבזבזים כספים שהחקלאות הייתה זקוקה להם. מדוע בנינו חומות באורך 10,000 לי? …"

וָאן סְה-טוֹנְג, "בלדות עם חדשות" (תורגם מאנגלית לא על ידי, מספרה של ג'וליה לובל).

קיימות דוגמאות למכביר ממהלך ההיסטוריה העולמית, שבהם ביצורים פיזיים, טבעיים (כמו נהרות) וטכנולוגים (מצלמות, חיישנים, כיפת ברזל), לא עמדו בסופו של דבר בפני אויב נחוש.

מדוע אפוא במהלך ההיסטוריה כולה ממשיכים להתבצר? אפשר להציע לכך כמה סיבות:

הביצורים מגנים מפני אויב שאינו נחוש. למשל, סורגים בחלונות הבתים מונעים כניסה של גנב מזדמן.

הביצורים מקשים על האויב, ומאפשרים זמן להתאוששות ולהתארגנות.

יתכן והסיבה העיקרית לכך היא העובדה שהביצורים נוסכים תחושה – למעשה אשליה – של בטחון, מעין רגש קמאי של אם העוטפת והמגינה על האדם כבר בעודו ברחמה. דוגמה נוספת למקרה בו הפסיכולוגיה האנושית מנצחת את הרציונל האנושי.

אחד המתנגדים הגדולים להקמת קו בר-לב היה אריאל שרון, שטען שהקו יצור אשליית ביטחון ויכניס את הכוחות לשאננות – ואכן כך היה. קו מז'ינו יצר אצל הצרפתים תחושה של ביטחון שמנעה מהם להתעמת עם הנאצים ולהכיל את השתלטות הגרמנית על חבר הרואר. ואצלנו, פיזור מתקני כיפת הברזל הכניסה את צה"ל להלך רוח הגנתי, במקום התקפי, והיא זו שאפשרה מדיניות של הכלה והתעצמותו המתמשכת של חמאס בעזה.

כנראה שחרף כל החסרונות האדם תמיד ימשיך להתבצר. הדבר נוח, רואים את ההגנה בעיניים, ורבים נהנים מן התעסוקה והשלמונים שהקמת הביצורים מעניקה. אך תמיד יש לזכור, שבפועל, הביצור הטוב ביותר הוא ההתקפה והפחד שהיא מעוררת בליבו של האויב, והחשש של האויב מנקמה.

"הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו ינקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (דברים לב)

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים" ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold"