מול גלי ההסתה שגואים בערב הבחירות חשוב להבהיר לכל מי שמנסה ליפות את המציאות: אין טעם לעגל פינות בשם אהבת ישראל או קמפיינים של ערב בחירות שמצניעים את היהדות • אשת התקשורת דנה ורון סבורה ששיח בגובה הלהבות הוא שיח בגובה העיניים וההסתה בעייתית רק משום שהיא מתיישבת טוב אצל הרחוקים מדת – עם הרצון לחיות חיים רחוקים מיהדות
דנה ורון 20.02.2020
ימין חילוני מסית. אביגדור ליברמן בישיבת סיעה בכנסת | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90 בעוד שבתקופות רגישות של גלי הסתה גבוהים מרואיינים חרדיים מנסים לעיתים לעגל פינות או לרכך מסרים בנושאי יהדות, אני סבורה שגישתי, כמי שמביאה את דבר היהדות בגאון, היא הנכונה יותר.
אקדים, למי שלא מכיר: צברתי בעולם התקשורת ותק של קרוב ל-15 שנה בערוצים שונים כשבין היתר אני מדבררת את היהדות באמצעות טורים כתובים ומצולמים שאני מפרסמת באופן עצמאי או דרך 'רשת' (ובעבר ב'קשת'). מלבד העובדה שהתכנים שאני מעלה נועדים לקרב ולאחד קטבים, הם בעיקר מגישים את היהדות מזווית מרעננת ובלתי מתנצלת, בשפה ישראלית עכשווית.
אני מנסה להעביר את הדברים מהזווית הלכאורה-מתבקשת, לזווית שלא שומעים אותה מספיק. כלומר, אם תמיד כשמנסים להגן על היהדות נתקלים המרואיינים הדתיים והחרדיים בשאלה 'איך הייתם מרגישים אם היה קם דוכן מיסיונרי ליד מוסדות החינוך שלכם?', אני שוללת את ההקבלה הזו מראש. כי מדינת ישראל היא קודם כל מדינת היהודים, עם ערכים ברורים, שצריכים לקבל תיעדוף לפני כל ערך אחר.
ערכי הדת צריכים לעמוד במקום של כבוד. ואם הדת מקבלת מקום של ביזוי והשפלה, אנחנו גרועים בכך אפילו מרומא ומהנוצרים, שחולקים לאנשי הדת כבוד. לצערי, אצלנו, רבנים זוכים ששמם יוזכר בכותרות כלי התקשורת רק בהקשר של שחיתות.
אין מנוס. היהדות צריכה לעבור סוג של חוויה מתקנת. באנו ארצה אחרי שואה ושנות שמד, ואני מציעה תמיד לשומעיי לבחון: 'מה זה אומר שאני יהודי'?
ו-כן, אני בהחלט באה לשלול את הסימטריה שגורסת כי היהדות היא עוד ז'אנר לבחירתם של הישראלים. ממש לא. יהדות היא הפלטפורמה שממנה אמורים כולנו לינוק.
אנחנו לא צריכים שיהיו בחירות כדי שלא יסבלו אותנו, החרדים. אנחנו מסוקרים באופן שלילי ובגישה בוטה שאפשר לומר כי היא אפילו אנטישמית. נכון, בחסות הבחירות אנו פוגשים בעוד פנינים, אמרות שפר של ליברמן ודומיו. אבל אף שאני חושבת שהציבור לא מטומטם ויודע שזו תעמולת בחירות, יש גם את המלחמה התמידית של הציבור החילוני מול מה שהיהדות משדרת, וכשההסתה מוסיפה כתמים שחורים נוספים על הציבור החרדי, זה יוצר נתק נוסף מהשורשים.
בעיית ההסתה מול החרדים איננה רק של החרדים. היא גם 'עוזרת' לישראלי החילוני להצדיק בעיני עצמו את הנתק מהיהדות. נוח להסתכל על החרדים בעין שלילית, משום שאם הם שליליים, אין צורך לבדוק את צדקת דרכם ואפשר להמשיך להאמין בערכים המערביים בלבד.
לגישתי, יש צורך ביושרה גבוהה ועמידה מפוכחת מול ההסתה. משום שכבעלת תשובה, גם אני מוצאת את עצמי נוטה לפעמים כמעט משתכנעת מהדיווחים בתקשורת, שהחרדים לא בסדר.
ולמה זה קורה? כי אנחנו רגילים להסתכל על עצמנו לפי תפיסת העולם של התקשורת ושל החברה החילונית. אז אם אני כחרדית נופלת לשם, בוודאי שציבור שמולעט באותו סוג חומר השכם והערב משתכנע בקלות ש'הדוסים האלה' הם…
ומשכך, האם בעת הזאת צריך להוריד את הלהבות. לא בטוח. אני דווקא בעד להבות, כי הן מייצרות שיח, גם אם הוא כואב.
שיח בגובה הלהבות הוא שיח בגובה העיניים. אם האמת נאמרת באופן שהלהבות גבוהות זה לא אמור להפחיד, כי אסור לנו להתפשר על היהדות או לרכך אותה בעיגול פינות בשם אהבת ישראל. כשאוהבים מישהו ורוצים להעיר לו על משהו, לא מרככים לו את המסרים אלא אומרים לו את מה הוא צריך לשנות כדי להצליח בחיים.
כך בדיוק השיח בינינו. גם אם הוא מעורר כאב, זה טוב. כי זה סימן שאיכפת לנו. ושיח כאוב שנובע ממקום מכבד הוא לא פחות יעיל משיח שקרי ונבוב שמלא בעיגולי פינות.
הכותבת היא אשת תקשורת, מגישת תכניות ופאנליסטית, המפרסמת טורים כתובים ומצולמים בנושאים שעל הפרק.
ורון (42), היא חסידת חב"ד, בעלת תשובה מרמת אביב המגדלת חמישה ילדים בביתר עילית.