עיריית ירושלים תבעה קבלן בן 87 עמו כרתה הסכם לא חוקי לפני עשרות שנים, עליו לא חתמה מעולם. בית המשפט דחה את תביעתה מכל וכל ואף חייב אותה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין
info info 29.09.2016
בניין עיריית ירושלים. צילום: אביר סולטן | פלאש 90 זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, לפני קרוב ליובל שנים, ביקשה עיריית ירושלים ששוחררה ואוחדה מחדש אחרי תשע-עשרה שנות כיבוש ירדני, לאחסן ציוד חירום של מד"א (מגן דוד אדום) בבניין של קבלן ירושלמי מפורסם.
העירייה התקשתה למצוא מימון לעלות האחסנה וביקשה לערוך "הסכם חליפין" עם הקבלן. לפי ההסכם תאחסן העירייה את הציוד ללא תשלום, ובתמורה תעניק לקבלן זכויות בנייה באחד הפרויקטים שלו. הקבלן הסכים, אך הוסיף להסכם תנאי נוסף והוא, כי העירייה תבטל הליכים פליליים שנקטה נגדו עקב בנייה בלתי חוקית בפרויקט בנייה אחר.
ההסכם לא נחתם בפועל, אך הקבלן סמך על העירייה ומסר לה את מפתחות המחסן בו השתמשה במשך עשרות שנים עד לשנת 2005. שלוש שנים לאחר מכן מכר הקבלן את המחסן לגורם שלישי. שש שנים לאחר מכן, ב-2014, הגישה העירייה תביעה בסך 1.5 מיליון שקל נגד הקבלן שמתקרב לגיל 90 בטענה כי מכר בניין שאינו בבעלותו כי אם בבעלותה.
הקבלן נדהם, וגם השופטת, כפי שתוכלו לקרוא בהמשך. הקבלן טען בבית המשפט כי ההסכם שהוצע לעירייה מעולם לא נחתם וכי זו לא העניקה לו זכויות בנייה כפי שהוסכם ואף לא ביטלה את ההליכים הפליליים נגדו כפי שהוסכם. במילא, כל טענותיה של העירייה נגדו – מתבטלות. יתרה מזו, הקבלן טען כי גם אם היה בידי העירייה הסכם חתום, דינו להתבטל שכן היא לא עמדה בתנאי ההסכם.
כאילו לא די בכך, טען הקבלן כי לאורך כל השנים לא הסכים להעביר את הבעלות על המחסן לידי העירייה. טענה נוספת שהעלה הקבלן התייחסה להתיישנות שחלה על התביעה. שכן זו הוגשה שש שנים לאחר שהבניין נמכר לגורם שלישי, שמונה שנים לאחר שהעירייה חדלה להשתמש במחסן ועשרות שנים לאחר שסירב להעביר את הבניין לבעלותה.
השופטת תהתה מדוע בחרה העירייה לתבוע את הקבלן על עסקה בת 47 שנים ללא הסכם חתום, וגם במידה והיה בידה הסכם חתום, לא היה זה הסכם חוקי. העירייה נצמדה לטענות הפורמאליות וטענה בתגובה כי את מועד ההתיישנות יש למנות מהיום בו מכר הקבלן את הנכס. זה בתגובה טען כי כבר לפני 46 שנים הודיע לעירייה כי אין בכוונתו להעביר את הבעלות על שמה. לדבריו, את ההתיישנות יש למנות מאותו מועד.
למותר לציין כי השופטת דחתה את כל טיעוני העירייה וכתבה בפסק הדין: "התעקשות העירייה לתבוע אכיפת הסכם אשר נטען כי נכרת לפני כארבעים ושבע שנה, בעוד שאין לגבי כריתתו הנטענת ראיות, בעוד שאין ברשות העירייה ראיות להוכיח כי שילמה את 'התמורה' ובעוד שמדובר בהסכם שאינו חוקי, מעלה לא מעט תמיהות.
"קיומו של הסכם מחייב מותנה, בראש ובראשונה, בכך שיהיה בו כדי להעיד על מפגש רצונות בין הצדדים להתקשר בהסכם מסוים ומחייב". מה שלא התקיים במקרה הזה משום שהעירייה לא עמדה בתנאי ההסכם כפי שסוכמו. זאת אומרת, גם בהנחה שהסכם בעל-פה מחייב לכל דבר ועניין, במקרה הזה העירייה לא עמדה בתנאיו, מה גם שחלה התיישנות על התביעה.
זאת כמובן בנוסף לעובדה שההסכם אינו חוקי שכן הקבלן התנה אותו בכל שהעירייה תבטל הליכים פליליים נגדו, דבר שאסור לה לעשות מבחינה חוקית. סופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה והעירייה חויבה לשלם לקבלן הוצאות משפט ועורך דין בסך 30 אלף שקל.