האם רק באמצעות הכבדת העול על משקי בית רבים – רבים מאוד – שלקחו הלוואות בריבית משתנה אפשר להילחם באינפלציה? | שוב שמים פלסתר על עורק פצוע בכדי לאפשר הדימום | העלאת הריבית במשק כמשל
עופר נחשון 26.05.2022
זינוק בריבית המשכנתא. אילוסטרציה: style-photography | שאטרסטוק לאחרונה התבשרנו שנגיד בנק ישראל העלה את הריבית במשק ל-0.75%. זו עליה שנייה של הריבית מאז אפריל. מטרת העלאת הריבית היא צמצום האינפלציה, ובעיקר – מלחמה בעליית מחירי הדיור, שמזמן איבדו כל הגיון – באמצעות הפיכת המשכנתאות לאטרקטיביות פחות.
כפי שנהוג במקומנו זה מכבר, שוב שמים פלסתר על עורק מדמם. האם זו באמת הדרך הטובה ביותר למלחמה בעליית מחירים במשק? האם רק באמצעות הכבדת העול על משקי בית רבים – רבים מאוד – שלקחו הלוואות בריבית משתנה אפשר להילחם באינפלציה? האם אין דרכים טובות יותר להורדת מחירי הדיור? לדעתי יש, ולהלן כמה דוגמאות:
- שבירת המונופולים בתחום המזון באמצעות הורדת מכסי מגן על יבוא מזון
- הורדת המס על האנרגיה, בעיקר הדלק (המגיע ליותר מ-60% ממחירו
- הורדת הארנונה לעסקים
- פתיחת השוק ליבוא מלט וחומרי בניין
- הטלת מס על דירות להשקעה או על "דירות רפאים" (דירות שעומדות ריקות חלק נכבד מהשנה)
- הפשרת קרקעות מדינה לבנייה
- הורדת המע"מ ל -14%
אפשר למצוא עוד דרכים למכביר להורדת יוקר המחיה ללא העלאת הריבית. אם כן אפוא, מדוע אף אחת מהדרכים הללו איננה מיושמת? מדוע במקום זאת, במודע ומתוך בחירה, מכבידים את העול על אלה שכבר נושאים בו? מי שעקב אחר מאמרי ב'ביזנעס' כבר יודע שהדבר מכוון. האליטה עושה כל שביכולתה כדי לשמור על עצמה מפני כניסת כוחות חדשים, יחד עם שמירת ההמון לא רעב מספיק כדי למרוד, ולא שבע מספיק כדי לסכְּנָהּ.
צא ולמד מי הם המרוויחים העיקריים מעליית המחירים:
הבנקים, היבואנים, המונופולים, חברות האשראי, משכירי הדירות, והמשקיעים.
באופן מפתיע, אותם אנשים גם יושבים בצומתי קבלת ההחלטות במשק. האנשים הללו העושים הון כעובדים בשירות המדינה, מקבלים החלטות המשפרות את מצבם כבעלי נכסים וכמשקיעים, תוך פגיעה בעצמאיים (דבר שהם עצמם לא היו מעולם) ותוך התעלמות מוחלטת מהרחיים שכבר כבדות על צוואר העם. למרבה הצער, דבר לא ישתנה, לבטח לא בקרוב, שכן אותם אנשים מחזיקים גם באמצעי האכיפה. המצב יהיה טוב יותר רק כשיהיה פה רע – יותר – כדברי האמירה העממית, ולמרבה הצער, יהיה יותר רע.
הפתרון האמתי צריך להיות ניתוק מוחלט בין מקבלי ההחלטות לבין התועלת האישית שתצמח להם מהחלטותיהם. למשל, חיוב של אנשי ציבור, ועובדי משרד האוצר הבכירים, להעביר את כל נכסיהם למנהל נכסים (כנהוג בצבא, למשל), הגבלת הדירות שעובד מדינה יכול להחזיק (יש עובדי מדינה שהם ממש אילי נדל"ן), תקופות של צינון בין תפקיד ציבורי לבין תפקידים – או בעלות על הון בסקטור הפרטי הנוגע ישירות לתחום שהיה באחריותו של אותו איש ציבור, ועוד.
חלומות ליל קיץ.
הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים" ומחבר שותף של הספר "Striking Kosher Gold"