מאכזבת ומפתיעה כאחד; הבאלנו חוזרת ארצה • ריזל בדרכים

היצרנית מבטיחה נסיעה של 25 קילומטר בליטר אחד. המציאות קצת יותר ריאלית – 13 קילומטר לליטר. אבל המרחב הפנימי, המחיר ההוגן, האמינות, שמירת הערך ואבזור מפתיע מפצים על העדר חוויית נהיגה

מנדי ריזל 11.11.2016

צילומים: יצרן

כמות הרכבים בשנות ה-90 כמו גם המגוון שלהם, היו שונים בתכלית מזו שניתן למצוא היום. הבולטים שבהם, אותם קשה עד בלתי אפשרי לשכוח, הם ה'פורד אסקורט', ה'פיג'ו 205', וה'סובארו סטיישן' (ליאונה DL בשמה האמיתי). מכוניות אלו היו פופולאריות מאוד בתחילת השנים ההן. אך בסופן הייתה אחת נוספת, סוזוקי באלנו שמה. יותר מ-35 אלף חתיכות מהדגם ההוא נמכרו כאן בשנים ההן.

כחצי יובל שנים לאחר ההצלחה ההיא, מנסה החברה היפנית לשחזר את סיפור ההצלחה ושולחת שוב את הבאלנו לארץ הקודש, כשהיא חזקה יותר, מאובזרת יותר, ועדיין זולה כמו המכונית הישנה ההיא.

הרכב, בניגוד לעבר, מגיע בתצורת האצ'בק. מבחוץ הוא נראה סופר-מיני סטנדרטי, אבל מבפנים הוא מרווח להפליא. אבל היי, רגע לפני שניכנס, סקירה קצרה על הנִראוּת: זו מכונית לא יפה במבט ראשון, אבל במבט שני יש לה נוכחות שבאה לידי ביטוי בעיקר בדברים שלא רואים בקטגוריה: פנסי הלד מקדימה, חישוקי מגנזיום ועיצוב לא סטדנרטי בפרונט. נייס.

המכונית הזו מרווחת כמעט כמו משפחתית אמיתית, בטח יותר מהסופר-מיני שלי (השם המלא שמור במערכת), ושני מבוגרים וילד יכולים בהחלט לשבת שם ולהרגיש בנוח. זאת, בשל מרווח סרנים גדול מהסטנדרט.

תא המטען גדול גם הוא לעומת המתחרות, ונפחו עומד על 345 ליטרים נחמדים. שפת ההטענה גבוהה מאוד, מה שאומר שתתקשו להכניס לשם חפצים גדולים במיוחד. עם זאת, לי זה לא הפריע כלל, והיה לי שפע של מקום לפקלאות בדרך לשבת אצל השוויגער.

אבזור נדיב ומפתיע

המכונית מגיעה בצבעים קודרים ואיכות ההרכבה לא איי-איי-איי, אבל האבזור הרשים, יחסית לתדמית של סוזוקי האפורה. וואלה, שיחקתם אותה: מסך מולטימדיה דובר עברית כשפת אם, עם יישומים רבים, נווטן ומצלמת רוורס; מחשב דרך צבעוני, דיגיטלי; "סטארט אנד סטופ", ואפילו מפתח חכם – עם אפשרות לנעול את המכונית באמצעות לחיצה כפתור שחור על הידית – אופציה שאפשר למצוא היום ברכבים שעולים פי כמה וכמה מהרכב הזה.

ומה עוד? הגה עם שלל אפשרויות תפעול: קרוז קונטרול, לימיט, ושליטה על הדיבורית.

אמממה, נוחות הנסיעה אינה טובה. לא לא, איננה. בעיני, זה אחד הרכבים הגרועים בתחום זה – גם בכביש עירוני וגם בכביש בין-עירוני. וכן, זו מכונית זולה, אבל ציפיתי ליותר. גם ההגה לא מתקשר וחוויית נהיגה לא קיבלתי כאן.

המנוע, בן 1,200 סמ"ק ו-90 כוחות סוס, נחמד. נותן את התפוקה שמצפים ממנוע כזה, ועושה עבודתו נאמנה בהחלט.

לפני כחצי שנה, כאשר כתבנו כאן על תחילת היבוא של סוזוקי בלאנו, ציינו כך: "על-פי נתוני היצרנית היפנית, המכונית הזו נוסעת לא פחות מ-23.8 ק"מ לליטר בנסיעה בינעירונית לדגם אוטומטי ו-25 ק"מ לליטר בדגם הידני. כיוון שיש הפרשים בין נתוני היצרנית לבין המציאות – ולא רק אצל סוזוקי – סביר להניח שמדובר על צריכת דלק פחותה ב-20%". אז צר לי, מתברר שצריכת הדלק נמוכה בכ-40% מהנתון הרשמי בגרסה האוטומטית אותה בחנו: היא עמדה על 13 ק"מ של נסיעה משולבת לכל ליטר דלק.

בשורה התחתונה, אחרי החסרונות, זו בהחלט מכונית שכדאי לבדוק אותה, אם אתה רוצים לקנות משפחתית: היא זולה, אמינה מאוד (יפנית), ירידת הערך שלה תהייה מינימאלית, ויש לה מרווח ותא מטען טוב. בשקלול הנתונים, ייתכן שיש כאן קלף מנצח.

סוזוקי בלאנו החדשה מוצעת במחיר של 74,990 לגרסה הידנית, ו-93,900 לגרסה האוטומטית – הפרש של 20,000 שקלים בין הגרסאות.

מבט מעזרת הנשים: בין המראה הקטן שלה לבין המרווח הפנימי קיים הבדל מפתיע לטובה. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שהילדים לא מתלוננים על צפיפות כשהם נוסעים במכונית בסגמנט סופר-מיני. תא המטען גם כן מרווח והוא מאפשר להעמיס כל מה שצריך – אלא אם מחליטים לעבור דירה… כמי שישבה בכסא לצד הנהג, אי הנוחות לא הורגשה כמעט.