מגזין חול המועד: "כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ", חסד – כן, מצלמות – לא!

צילומים: יוסי זמיר, יונתן סינדל, קובי גדעון, אוליבר פיטוסי, נתי שוחט. פלאש 90

טור זה נכתב בימים בהם כולנו היינו עסוקים בניקוי ומירוק הבית מחשש משהו חמץ. בה בעת השלימו ארגוני הצדקה והחסד את ההכנות האחרונות לקראת החלוקות השונות, המקלות באופן משמעותי על ההוצאות הכספיות הגדולות שלפני פסח.

חשוב מאד להוקיר ולהעריך את ארגוני החסד, כמו גם את עסקני קהילות הקודש, המתרוצצים כבר תקופה ארוכה בפתחי נדיבי העם בכדי להתרימם למען מטרה נעלה זו. שכרם הרבה מאד, וכל אחד בשמו הטוב יבורך. ההוצאות של חג הפסח הן גדולות, וכל סיוע – בכל תחום – עוזר למשפחות רבות להכניס את החג בכבוד.

ואכן, בימים שלפני חג הפסח, כל מי שמוצא את עצמו בחוצות הערים החרדיות, עד למחזות הנהדרים של חסד ללא גבולות. נתינה ללא תמורה. חסד נטו עם כל הנשמה. אין מליץ יושר טוב יותר מאשר מעשי חסד נשגבים אלו.

במסגרת זו, נבקש לעורר בעדינות המתבקשת על נקודה חשובה, כמובן מבלי לפגוע ח"ו באף ארגון חסד. אנו מדגישים מראש כי אין כוונתנו לשום ארגון חסד ספציפי, אלא רק מעלים נושא שלדעתנו טעון תיקון.

חלוקות החסד נעשות במגוון צורות. ישנם ארגונים השולחים ישירות לתיבות הדואר של הנתמכים תלושים מוכנים, אותם ניתן לממש ברשתות השיווק השונות (כמו שעשו השנה 'קופת העיר' בשיתוף פעולה עם רשת 'אושר עד'). חלקם שולחים את מצרכי המזון במשלוח מסודר עד לפתח הבית. ישנם אחרים, אמנם מעטים, שאף נותנים כסף מזומן וביד. נתינות מסוג זה היא המכובדת ביותר, הן מצד הנותן והן מצד המקבל.

אולם בפועל, רוב החלוקות מתבצעות בריש גלי, בראש חוצות. אם זו חלוקת מצרכי מזון, או גם מוצרים אחרים בסיסים לפסח. לעיתים מתבצעת החלוקה במבנה סגור, ולעיתים ברחובה של עיר. הצד השווה שבהם, שמקבלי ה"קמחא" נאלצים להגיע למקום מסוים, להמתין זמן ארוך בתור, ואז הם מקבלים את המוצרים בחינם, או בחצי חינם, והבית כולו מתמלא בכל טוב.

הבעיה היא, שבחלק ממוקדי החלוקה עומדים הצלמים הכן על מקומם ומנציחים את המראות. עומד לו אברך צעיר, חדור מרץ ולב שופע כל טוב, ומוריד מהמשאית שק תפוח אדמה היישר לידיו של בעל משפחה ברוכת ילדים, שחסך ברגע זה עשרות שקלים, מחירו של שק זה אצל הירקן השכונתי.

אולם בבד בבד, עומד לו הצלם בטווח ראיה בטוח ומנציח כל רגע. הוא מצלם הן את הנותנים והן את המקבלים. האחרונים, בדרך כלל לא מודעים כלל לצלם העושה את מלאכתו נאמנה. גם אם הם שמים לב אליו, אין להם הרבה מה לעשות.

ישנם מקומות, שאף מגדילים לעשות, והכל מוסרט… מהרגע בו נכנס האברך למתחם ועד לרגע בו הוא יוצא מצויד בכל טוב מעדני הארץ, הוא מצולם און-ליין. המסרטה לא מפספסת מאומה, משש תבניות הביצים שהלה קיבל בכניסה ועד לשקי תפוחי האדמה ביציאה, הכל מתועד. ולא, ההסרטה לא באה מטעמי ביטחון. היא באה מטעמי התרמה.

לטענת העוסקים במלאכת הקודש, הם חייבים להראות לתורמים בחו"ל כי יש תמורה לתרומה, והתמונות הללו יעידו על-כך. זה עוד ניחא, הבעיה היא שחלק מהתמונות מוצאות את דרכן לכל מיני עלוני תמונות, ולפתע מגלה הנצרך את תמונתו מתנוססת בריש חוצות, מבלי שאף אחד טרח לבקש את רשותו לשם כך.

יודגש שוב, אנו לא מתכוונים לא אחד ספציפי. לצערנו, יתור ויותר ארגונים משתמשים בדרכים אלו. למרות שמעשיהם לשם שמים, אין הצר שווה בנזק המלך. אין שום סיבה שאברך משי המגיע למוקד החלוקה, ימצא את תמונתו מתנוססת בכל פינה.

אבל מעבר לתמונות. ישנם מוקדי חלוקה, בהם הצפיפות ואי הסדר עוברים את גבול הטעם הטוב, ואנשים המגיעים לקבל את החלוקה, מוצאים את עצמם מתבזים. עומדים שעות בשמש הקופחת, דוחפים אותם וכלל לא מתייחסים אליהם בכבוד הראוי.

אל תשכחו, בסך הכל לא תמיד מדובר באנשים נצרכים. לכל אחד מהם יש כולל או מקום עבודה מסודר, ורק לקראת חג הפסח הם זקוקים לחלוקה כדי לעבור את הוצאות החג בשלום. אין שום הצדקה למסע המפרך והבזוי שהם עוברים. וגם אם מדובר באנשים נזקקים, הם בוודאי לא זקוקים ל"פרסום הנס"…

אם כבר מבקשים ארגוני הצדקה לעשות חסד, והם אכן עושים זאת, למה שלא יארגנו משלוחים מסודרים עד פתח הבית? כל משלוח עולה עוד כמה שקלים, אבל שווה כל שקל. זה שווה את הכבוד הבסיסי של המקבל.

הרי ממילא מוצאים סכומי עתק על כל החלוקות, עוד כמה שקלים לא ישנו את המאזן הכספי. סביר להניח, כי המקבלים יסכימו בחפץ לב לשלם את דמי המשלוח, שיחסכו מהם את הביזיון המיותר.

חשוב לציין, כי בקהילות רבות הדבר מקובל. האברכים מקבלים לביתם דף מסודר עם כל המוצרים הניתנים בחלוקה. אלה מסמנים את המוצרים והכמויות שהם זקוקים להם, והמשלוח מגיע בדרך כבוד עד לפתח ביתם. הלוואי וכולם יעתיקו את דפוס פעולה זו, שמכבד את המקבל, ועוד יותר את הנותן.