מה זה ירוק מבחוץ, אדום מבפנים? ולא, זה לא אבטיח

צילומים: הדס פרוש, תומר נויברג, בן קילמר | פלאש 90

השבוע הודיעה הפרקליטות כי נשקלת האפשרות להעמיד את עורך הדין ברק כהן. האיש שהיה מזוהה יותר מכל עם המחאה נגד הבנקים כאשר הפעיל את המיזם "באים לבנקאים". במסגרתו פעל בשיטות קצת לא מקובלות בלשון המעטה.

בהודעת הפרקליטות נכתב: "פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) הודיעה לבא כוחו של עוה"ד ברק כהן כי נשקלת העמדתו לדין, בכפוף לשימוע, בגין שורת עבירות שביצע, בין היתר, נגד מנכ"ל בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינוח, ומנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, ציון קינן. עו"ד כהן נחקר על ידי משטרת ישראל, בין השאר, בחשד לביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, פגיעה בפרטיות, פרסום מזיק בעניינו של קטין ועבירות נוספות".

לא ברור מה יעלה בגורלו של כהן, אבל דבר אחד ברור: גם הפרקליטות אינה טוענת שמחאתו נגד הבנקאים אינה לגיטימית, היא רק שוללת את דרך המחאה. במילים אחרות, כל עוד המחאה אינה עוברת ליד החוק, שלא לומר את החוק, אפשר עדיין להחיל עליה את זכויות היסוד כחופש הביטוי, ההתאגדות ו… המחאה.

כהן הוא לא נושא כתבתנו זו. המקרה שלו הובא כדוגמא למחאה אקטיבית. יש שיאמרו אף אלימה למרות שלפחות לפי מה שידוע לנו, הוא לא הואשם בגרימת נזק או חבלה, לא ברשלנות, לא בנסיבות רגילות ולא בנסיבות מחמירות.

שוק אנרגיה מיושן ומזהם

לפני שנה, בנובמבר 15, פרצו (משום מה הן תמיד פורצות) הפגנות נגד מתווה הגז. ההפגנות הפכו בחלק מהמקרים להפגנות אלימות במיוחד. לא ניכנס לאג'נדה של מארגני ההפגנות ההן, אך נצביע על מכנה משותף בין ההפגנות הללו להפגנות אחרות מאותו בית יוצר שיסודו והורותו בשמאל הקיצוני.

מעניינת מאוד העובדה שמרבית הפעילים הירוקים משתייכים דווקא לשמאל הקיצוני. ועוד לא אמרנו דבר על צבעה של מפלגת הדגל השמאלית – מר"צ. עוד יותר מעניינת העובדה כי גם במדינות אחרות בעולם, הירוקים מזוהים לרוב עם השמאל והפגנותיהם ופעילויותיהם נוטים לא אחת לגלוש לפסים אלימים.

בואו נדבר לרגע על 'גרינפיס', הארגון שמטהו יושב בהולנד ומצודתו פרוסה על פני הגלובוס כולו. לכאורה, ארגון שלו ותמים שכל מטרתו לעשות טוב לאנושות ולהגן על הסביבה. אבל, למרבית הפלא, פעילים של הארגון הזה מופיעים שוב ושוב באירועים פורעי חוק על גבול האלימות והשגת גבול.

כך למשל לפני כשנה, בדצמבר 15, פרצו פעילי השלוחה הישראלית של גרינפיס לכנס של מכון האנרגיה שהתקיים במוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב. חלקם התפרצו לאולם מחופשים, חלקם נתלו מהגג ונשאו שלטים נגד העיסוק בשוק האנרגיה המיושן והמזהם.

דוגמאות למחאות אלימות מהסוג הזה אינן חסרות והן מתמיהות במיוחד לנוכח דרישת השמאל בכלל וזה הקיצוני בפרט ל"סובלנות" וקבלת האחר. אלימות משקפת את ההיפך הגמור ובדרך כלל השמאל נוטה להאשים את הימין בהעדר סובלנות.

שחור ולבן זה לא ירוק

דוגמא קיצונית לדיסוננס הזה אפשר למצוא בהתנגדות של השמאל ליהדות המקורית בשל היותה שמרנית, "פונדמנטליסטית" (עם האסלאם אין להם בעיה משום מה) וחשוכה. בד בבד בשעה שהשמאל אימץ לעצמו את דת איכות הסביבה, דת התקינות הפוליטית ודת הרב-תרבותיות.

האימוץ בא לידי ביטוי בשמרנות קיצונית, בעיוורון שאינו יכול להכיר במציאות ובחוסר קבלה מוחלט של האחר – כל מי שאינו חושב כמוהו. הבעיה המרכזית היא שהירוקים למיניהם אחראים בין היתר גם לעליית מחירי הנדל"ן לפחות בישראל, וזו הסיבה שאנו עוסקים בהם בבמה הזו.

אין מי שלא יודע לומר שענף הבנייה הישראלי סובל מבירוקרטיה אדירה שמעכבת הליכים, מאריכה את משך זמן הבנייה ומייקרת את המוצר הסופי – הדירה. יש גם מי שטוענים שהענף סובל מאובר-רגולציה, אבל אין כאן המקום להידרש לכך. בחלק מהמקרים מדובר בבירוקרטיה נחוצה שאמורה להציל חיים ולמצער, את כספם של הרוכשים. אבל, בחלק מהמקרים מדובר במטרדים משפטיים שאת חלקם יוצרים אותם ארגונים ירוקים.

יובהר למען הסר ספק, כי הדברים אינם מתייחסים לכל ארגוני הירוקים באשר הם. ישנם לא מעט ארגונים שעושים מלאכת קודש ומונעים מבעלי ההון לפגוע בבריאות הציבור. תבוא עליהם הברכה. הדברים מתייחסים לאותם ארגונים שקידשו מלחמה על כל בנייה. על אותם ארגונים שלא מוצאים את דרך האמצע והשקפת עולמם צרה כעולמה של נמלה. כאשר תפיסתם הדיכוטומית והדוגמטית פוגשת את המחאה האלימה, מדובר כבר בסכנה לחברה כולה.

וזו גם התשובה לשאלה שבכותרת. ירוק מבחוץ ואדום מבפנים, אינו בהכרח אבטיח. זו יכולה להיות הפגנה ירוקה ואלימה למען "איכות הסביבה" שמזהמת ללא ספק את הסביבה כולה.