ציוני, דתי וחסיד באבוב ■ מי אתה מרקוס (מרדכי דוד) כץ?

צילומים: ארכיון המשפחה, פרס כץ, יח"צ

בארצות-הברית הלך לעולמו השבוע הפילנתרופ ואיש העסקים ד"ר מרדכי דוד (מרקוס) כץ ז"ל, מראשי הקהילה היהודית במקסיקו, שותף נלהב לעשרות מפעלים של תורה וחסד בישראל ובחו"ל. ביום חמישי נטמן בהר המנוחות בירושלים.

כץ נולד בקראקוב שבפולין בשנת תרפ"ז. נמלט מהנאצים בעור שיניו ועלה בגפו לארץ. בתש"ז היגר בעקבות הוריו למקסיקו, שם הפך לתעשיין בולט ולאחד ממנהיגי הקהילה היהודית המקומית. לאורך השנים ניהל עסקים במגוון רחב של תחומים: מסחר, חומרים פלסטיים, כימיקלים, חברות תעופה, מלונאות, בנקאות, תקשורת ונדל"ן.

כץ לא היה מוכר לציבור החרדי, אבל הוא נולד לבית חסידי שורשי בפולין ואביו, לייביש כץ ז"ל, היה חסיד באבוב. בילדותו לקח את בנו שנקרא אז מרדכי דוד, לרבו הקדושת ציון זצ"ל מבאבוב. מרדכי דוד הקטן זכה לקבל את ברכתו של הקדושת ציון, וכל ימיו היה מדבר בערגה על הברכה שקיבל מהאדמו"ר.

אגב, מרקוס היה בנש"ק (בנן של קדושים) ונקרא על שמו סב אמו, האדמו"ר מדומברובה, רבי מרדכי דוד אונגר זצ"ל, שהיה חתנו של הדברי חיים מצאנז זצ"ל, אבי השושלת לבית צאנז. מכאן גם הקשר ההדוק שלו לחסידות באבוב.

שליחות ציונית ופרנסה

לצד עסקיו הנרחבים, סייע מרקוס למדינת ישראל מאז הקמתה בעצה ובמעש, בשורה של פעילויות ובקשרים חובקי עולם, בין היתר הקים את לשכת המסחר מקסיקו-ישראל, היה הכוח המניע בהסכמי הסחר מקסיקו – ישראל ומקסיקו – ארה"ב והיה מעמודי התווך של התעשייה האווירית בישראל במשך עשרות בשנים.

כץ כתב שני ספרים בספרדית: "חוק פרוצדוראלי עברי ומקסיקני – היבטים השוואתיים", ו"אנו יכולים, אנו רוצים, אנו חייבים", אשר תורגם לאנגלית ולעברית. בתקופה הקרובה אמור להופיע ספרו האוטוביוגרפי שאת כתיבתו השלים לאחרונה יחד עם הסופר שלמה קוק, בו הוא חושף את סיפור הצלתו מהשואה, מביא עדויות נדירות על שנותיה הראשונות של המדינה ומספר על תוכן פגישותיו עם מנהיגי המדינה יצחק בן צבי, מנחם בגין, גולדה מאיר, יצחק שמיר, אריק שרון, שמעון פרס ובנימין נתניהו.

יחד עם עדינה רעייתו הקדיש כץ רבות מכוחו, הונו וזמנו, למען החינוך היהודי במקסיקו, בישראל ובארה"ב. הוא גם תרם מיליוני דולרים למטרות חינוכיות למוסדות המחנכים לתורה, ציונות וזכר השואה, ובהם 'יד ושם', ישיבת אמונה במקסיקו, שערי צדק, ישיבה יוניברסיטי, עזר מציון, חסידות באבוב ועוד.

מרקוס נחשב תמיד לעסקן ציוני נלהב. מדינת ישראל זרמה בעורקיו כמו בעורקיהם של עוד הרבה יהודים בדור ההוא. מי שניצל זאת לטובת המדינה, היה שמעון פרס, אז מנערי בן גוריון ומנכ"ל משרד הביטחון, שהתקשר יום אחד למרקוס וביקש להיפגש עמו.

באותה פגישה הציע פרס למרקוס, שבאותה עת שימש כמורה ואיש חינוך, ליהפוך לסוכן רשמי של התעשייה האווירית הישראלית. עד אז כל ניסיונותיה של ישראל להיכנס לשווקים הבינלאומיים, כשלו. פרס תלה תקוות רבות במרקוס שאכן הצליח מעל ומעבר למשוער והפך את ישראל למעצמת נשק. במסגרת זו שמר מרקוס על קשרים עם מדינות שלא היו להן קשרים דיפלומטיים עם ישראל.

קשריו של מקרוס עם ראשי המדינה היו ידועים לכל. הם ראו בו את האיש שבזכותו התקדמה התעשייה האווירית לחוד החנית של יצרניות הנשק בעולם, ואילו הוא ראה בכך שליחות ציונית – וכמובן הזדמנות להתפרנס…

תרומת ענק למוסדות באבוב

לפני עשרות שנים השקיע בעסקים בישראל והיה בעלי מלון 'קראון פלזה' ירושלים, החזיק בשליש מקבוצת התקשורת 'מוניטין עיתונות', וכך הייתה לו גם שליטה בעיתון 'גלובס' ונתח בקבוצת 'גאון אחזקות'. בשנים האחרונות חיסל את עסקיו בישראל.

בשנת תשל"ה ייסד את פרס כץ על שם אמו, גולדה כץ ע"ה, לאישים אשר פועלים למציאת פתרונות הלכתיים בעידן המודרני. הפרס הוענק לעשרות רבנים, דיינים, שופטים, אנשי אקדמיה ועוד, ובהם הרב הראשי לישראל ולצה"ל שלמה גורן, הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לבריטניה הרב יונתן סאקס, הרב יהושע נויבירט, הרב עדין שטיינזלץ (אבן-ישראל), פרופ' מנחם אלון, מכון צומת, הרבנית חנה קטן ועוד.

מרדכי דוד כץ זכה בעיטורים רבים, כולל אות המסדר הלאומי של לגיון הכבוד של הרפובליקה הצרפתית, אות המסדר הגדול של הרפורמה מהאקדמיה הלאומית של מקסיקו, אות כתר שם טוב של האיחוד האורתודוקסי ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר אילן ומישיבה יוניברסיטי.

למרות שמרבית תרומותיו ניתנו לגופים ציוניים דתיים לאומיים, שמר מרקוס על קשר הדוק עם מוסדות חרדיים, והיה אחד התורמים הגדולים של ארגון 'עזר מציון' לו תרם מיליוני שקלים במהלך השנים האחרונות. גם סגן שר החינוך, חה"כ מאיר פרוש (יהדות התורה) היה קרוב אליו ואף הספידו בלוויה.

אולם גולת הכותרת בקשריו עם הציבור החרדי באה לידי ביטוי בקשר שלו לחסידות באבוב. אביו, לייביש ז"ל, תרם לפני עשרות שנים את בניין בית הספר 'בנות ציון' במרכז בורו פארק שבניו-יורק. עם השנים נעשה הבניין צר מלהכיל את הבנות, ובשנים האחרונות הוחלט לבנות מבנה חדש וענק שיתאים לכמות התלמידות הגדולה.

האדמו"ר מבאבוב שליט"א יצר קשר עם מרקוס וביקש ממנו להמשיך את מפעלו של אביו. מרקוס התלהב והחליט לתרום סכום עתק של שבעה מיליון דולר עבור הקמת הבניין! התרומה ניתנה לפני כשנה וכעת נמצאת הבנייה בעיצומה. הייתה זו אחת התרומות הגדולות שלו אי-פעם למוסד חרדי. יהי זכרו ברוך.