"רמה ג' אינה מביישת כפרים נידחים בארצות לא מפותחות"

בית משפט שלום. אילוסטרציה. צילום: נתי שוחט | פלאש 90

מדיבורים למעשים: עורך הדין מאיר הלר הגיש היום תביעה לבית המשפט השלום נגד משרד השיכון על 150 אלף שקל בגין הפרת הסכמי פיתוח והזנחה פושעת של רמת בית שמש ג'1.

בכתב התביעה מגולל הלר את ההיסטוריה הקצרה של המקום: "בהסכם מתחייבת הנתבעת לסיים את עבודות הפיתוח במלואן או בחלקן 'בהקדם האפשרי', לא יאוחר מתום 43 חודשים מן היום בו נחתם הסכם הפיתוח". בהסכם הודגש כי "עבודות הפיתוח החיוניות לקיום חיים תקינים יושלמו לא יאוחר מתום 40 חודשים מיום חתימת הסכם הפיתוח".

האם זה מה שקרה במציאות? הלוואי!. הלר: "נכון למועד הגשת התביעה, כאשר חלפו למעלה מ 12 חודשים מהיום בו היה על הנתבעת – לסיים את עבודות הפיתוח, טרם סיימה הנתבעת את עבודות הפיתוח כפי שהתחייבה בהסכם, וכדלהלן: ברחוב אין מדרכות, הכביש, שנסלל ככביש זמני, רצוף בורות ומהמורות, טרם בוצעו עבודות לניקוז ותיעול מי הגשם, לא בוצע פיתוח נוף ו/או גינון ו/או נטיעה במדרכות ו/או בשטחים הציבוריים הפתוחים".

הלר מפרט בכתב התביעה על שורה של נזקים אישיים שעבר בגין ההתנהלות הפושעת של משרד השיכון כמו, נזקים לרכבו, הוצאות רבות על נסיעות, לכלוך וזועמה המתאספים דרך קבע בסבית הנכס, אבנים מדרדרות הפוגעות ברכוש, וכמובן עוגמת נפש רבה.

לדבריו, "תקצר היריעה מלפרט את הנזק הרב (כספי ורגשי) שנגרם לתובע ששם מיטב כספו על בית חלומותיו, כאשר בפועל הוא ומשפחתו נאלצים לגור בסביבה שאינה מביישת כפרים נידחים בארצות לא מפותחות רחוקות, להלן ובקצרה פרוט חלק ממחדלי הנתבעת".

והנה פירוט חלקי: "ברחוב הנכס, אין מדרכות, והיציאה לרחוב מסוכנת. ילדי התובע לא יכולים לצאת לרחוב עצמאית והתובע נאלץ לדאוג להם לתחבורה מידי יום לכל יציאה שלהם, בית ספר, חוגים וחברים. בנוסף, מעבר הטרקטורים והמשאיות במשך השנים הרס את הכבישים בשכונה בכלל וברחוב הנכס בפרט לחלוטין. בחלק מהכביש ברחוב הנכס אין אספלט, הכביש רצוף בורות, נסיעה בכביש מדמה נסיעה ברכב שטח, ורכבו של התובע ניזוק דרך קבע. ברחוב הנכס לא הסתיימו עבודות הניקוז ותיעול מי הגשם על פני הכבישים, ובחורף ניקוות ברחוב בכלל ובכניסה לנכס בפרט שלוליות ענק, בוץ ולכלוך".

בקיצור, "לאור האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעת לדין ולחייבה, כדלקמן: לקיים את הוראות הסכם הפיתוח, ולסיים את כל עבודות הפיתוח בהקדם וללא דיחוי (תוך קציבת זמן מוגדר כפי שיראה בית המשפט לנכון). לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 150,000 ₪ בגין ירידת ערך הנכס, ובגין מפח הנפש, ההוצאות, הטרדה והטרחה שהנתבעת הסבה לתובעים במחדליה כמתואר בתובענה זו. יובהר כי הסך הנתבע נקבע לצורכי אגרה בלבד, כאשר הנזק האמיתי שנגרם לתובעים מוערך על ידם בסך של כ 500,000 ₪".