שר השיכון מבטיח: שנה הבאה תהיה שנה של בנייה מאסיבית

השר בוועידת התשתיות. צילום: תומר אפלבאום | יח"צ

 "שבעת-אלפים משקי בית יזכו עד סוף השנה בדירה במסגרת תכנית מחיר למשתכן. בשנה הבאה יצטרפו אליהם עוד עשרים אלף. שנת 2017 תהיה שנה עם הרבה היתרים, והבניה תלך ותגבר. זו תהיה שנה של בניה מסיבית", אמר היום (ב) שר הבינוי והשיכון חה"כ (כולנו) יואב גלנט בועידת התשתיות הנדל"ן והתחבורה של 'הארץ', בשיתוף E&Y ומשרד מ.פירון, שהתקיימה במלון לאונרדו סיטי טאואר ברמת גן.

"בעשור האחרון מחירי הדירות בארץ עלו פי שנים, בממוצע של 15 אחוז לשנה. הסיבה היא שיש 630 שלבים ביורוקראטיים שיש לעבור מהרגע שרוצים לבנות, וזה קורה גם במקום בו יש תב"ע מאושרת. ישנם מקומות כמו רכסים, שתכנית המתאר עמדה במשך 28 שנה. שנים רבות לוקח לתכנן, רוב הזמן מתבזבז בוועדות המקומיות. בנושא ההליכים הביורוקראטיים, אנו צריכים לחתוך. להילחם בסרבול שבמערכת. לא יתכן שנאפשר לישראל להידרדר למקום ה-40 כמדינה שנוח לעשות בה עסקים", אמר גלנט.

עוד אמר שר השיכון כי "הבעיה העיקרית היא העתיד. אנו נזדקק לסדר גודל של מיליון דירות בעשרים השנים הקרובות. וכדי לעשות זאת, אי אפשר לעבוד בשיטה הקיימת. החלטה אחת שקיבלנו שר האוצר ואני, היא, לבנות כלי ארגוני פוליטי כדי לצלוח את הסבך הממשלתי, וריכזנו את הסמכויות והמשאבים אצל שר האוצר: השליטה על הכסף, הקרקע והתכנון. הביצוע מרוכז אצל משרד הבינוי והשיכון. זו חלוקה שנעשתה בצורה טובה.

"בנוסף, באנו עם רעיון של מחיר למשתכן. בפשטות, המדינה השתמשה בקרקע ככלי על מנת למסות את האזרחים. מנהל מקרקעי ישראל מוציא נניח אלף יחידות למכרז, הוא הוציא זאת בפרקים, כאשר בכל שלב הקרקע משתבחת, ומאפשרת למדינה לקבל יותר משאבים. אך במהלך השנים התחילו למקסם את הרווחים, וכך הגענו למצב שבמקום לרכוש דירה במאה משכורות, זה הפך למאתיים. כלומר, שיתוף הפעולה של האוצר ומנהל מקרקעי ישראל, ייקר את הקרקע.

"באנו במסגרת תכנית למשתכן להוזיל את מחיר הקרקע במחיר למשתכן, בו הקרקע תינתן במחיר קבוע לקבלן. כתוצאה מכך זה מה שקרה בפועל, שבעפולה, בה היו דירות במיליון, היום ישנן דירות ב-700 אלף שקל. גייסנו את הממשלה, ובחריש יכנסו לגור בכל שנה החל משנה זו, בין אלפיים לשלושת אלפי משפחות. יש עוד שש-אלף יחידות שייבנו בשנים הקרובות. ובסך הכל, העיר תגיע לעשרים אלף יחידות דיור".

גם בעניין מבני הציבור היה לגלנט מה לומר. "בעיה נוספת שיש בשיטה הישראלית היא שמשרד החינוך בונה את בית הספר, משרד התחבורה אחראי על הכבישים, ומשרד הבינוי והשיכון עושה פיתוח. כתוצאה מכך, יש יחידות שהחלה בנייתן, יש בניינים שהם גמורים ולידם ישנן ערימות עפר. ילדים שהולכים לבית ספר עוברים ליד בורות פתוחים. אין גורם אחד שהיה אחראי על הכל.

"לכן, עד סוף נובמבר יצא מכרז לבניה של 1,200 יחידות דיור. אנו מוציאים קרקע לקבלן, ואומרים לו תחזיר לנו את השטח עם בתי ספר, גני ילדים, כבישים, תשתיות וכדומה. ותמורת זה יש לך את הזכות לבנות. הוא חייב להעסיק עבור זה חברה שאחראית על הפרויקט. ההליך פשוט, קבלן אחד, אלף יחידות דיור, וזה בזמן של ארבעים חודש.

"הכנסנו שש חברות זרות, שכל אחת תביא יכולות בניה ותיעוש, ואת הזכות להביא אלף פועלים. והן יכולות להתחרות ביניהן על פרויקטים. אני משוכנע שזה ייעל את התהליכים במשק".

ומה עם אלה שזכאים לדיור ציבורי מסיבות שונות ולא כל-כך נעימות? גם עבורם היה שר השיכון איש בשורה. "כשנכנסתי לתפקיד קיבלתי תמונת מצב, שבכל מדינת ישראל יש סדר גודל של 130 אלף משפחות שמקבלות סיוע בשכר דירה. מתוכן יש קבוצה של זכאי דיור ציבורי. בעבר, למדינה היה 150 אלף דירות, אך היא מכרה הרבה דירות לזכאים. כיום יש 60 אלף דירות. סדר גודל של שני אחוז מכלל הדירות בישראל.

"בנוסף, התברר שיש שש מאות דירות ריקות ברחבי הארץ. בעיקר בפריפריה. עשרות דירות בדימונה, באר שבע ועוד. הסיבה שלא נכנסים אליהן אנשים, היא מפני שהקריטריונים לא מתאימים. פישטנו את הקריטריונים, ועד ראש השנה שעבר, אכלסנו את כל 600 הדירות".